הזמנו קפה, הוא אספרסו ארוך ואני קפה הפוך עם המון סוכר.
הוא שתה אותי במבט שלו, מכף רגל עד ראש, בוחן כל פרט ופרט; "את
נראית ממש טוב!"
-"תודה".
אני לא אחזיר לו מחמאה, קרה ורעה, אולי אני אפטור את העולם
מעוד יצור בוגדני ונוראי מהזן המופלץ שלו...
הוא מחייך חיוך חצי אכול מבפנים, מוטרד משהו, ולוגם לגימה
צקצקנית וקצרה מהאספרסו שלו. אני פשוט יושבת שם ובוהה בו,
מתעסקת בפלאפון שלי, מחזירה לתיק, לוגמת בשקט מהקפה שלי,
מחייכת, מתענגת משהו מהקפה הממש טוב, נועצת בו מבט - אוי כמה
שהוא הורס לי את ההנאה מהקפה הזה.
הוא פותח את הפה להתחיל כמה פעמים ומתחרט אחרי מבט ממושך
בציפיית מה שלי, בסוף מתענגת על ההשפעה שלי על כל הסיטואציה
העברתי את המבט סביב על הבית קפה ועל ספל הקפה המונחת מולי,
כבדרך אגב, כאילו נמאס לי ממנו ואני שוקלת לקום, כאילו אין מה
להגיד וזהו. ואז הוא מתחיל:
"תיראי, אני באמת מצטער על מה שהיה..." אני מגחכת בשקט, הוא
מתעלם בקושי - "אני מתגעגע אלייך אבל אני לא ממש מבין את הבעיה
ועל מה את כועסת, זה לא שהמצב בנינו היה בשמיים באותם
ימים..."
הוא מפסיק לרגע, וכאן אני קוטעת אותו.
- "אבל היינו עדיין ביחד, ואם היית בוגר כמו שאתה טוען להיות
היום אולי היינו מצליחים לפתור את זה כמו שני אנשים בוגרים, או
להיפרד. וזה שבאת הנה בשביל לגרום לך להרגיש טוב יותר לא יעזור
לך כי אתה ילד קטן.
לגימה מהקפה, כאילו לא שרטתי אותו עכשיו כמו חתולה, כאילו הוא
לא מדמם לו מבפנים כרגע, אבל לא תכננתי להפסיק, אני אגמור עם
זה עד הסוף, חזקה, אני אתעלל בו... ובגלל זה נתתי לו להמשיך.
- כל גבר נולד עם תשוקות טבעיות ואינסטינקטים חייתיים לבצע כל
מיני מעשים שאח"כ החברה אולי גינתה, זה לא אומר שזה לא קיים
בנו! זה טבוע בנו! זה הטבע שלנו... את לא יכולה להאשים אותי
במה שקיים בתוכי מלידה - לא בחרתי."
- "אה, כן? ומה עם האינסטינקטים ה'פראיים' של נשים? מה אתה
חושב שרק בגברים יש את הדחף הזה לסקס? למה אנחנו צריכות לכבוש
את הדחפים שלנו?! אל תבוא ותפלצן לי על תשוקות טבעיות
ואינסטינקטים חייתיים שכל גבר נולד איתם, זה קיים גם בנשים!
ועצם זה שאתה חיי בחברה המודרנית אומר הצהרה חד משמעית שאתה
מספיק חזק כדי לשלוט בעצמך וביצרים שלך על מנת להסתדר עם בריות
שונות ומגוונות כגון ה
מין הנשי!
האינסטינקטים הם דחפים שבני האדם ברחו מהם, השארנו את זה
מאחור, זה דבר שהשארנו לבעלי החיים. עצם זה שאתה חיי כאדם
מודרני בעולם מודרני (אמרתי את זה בשהייה, הדגשה ארסית... איזה
הרגשה מתוקה חלפה בי למראה המבועת בעיניים שלו) אומר שאתה
מסוגל לעמוד בהם, שאתה לא חייה, שחיות מוכרחות לספק את
ה'תשוקות הטבעיות' שלהן, אבל אתה כאדם כבר לא מוכרח... (מגחכת)
פטרו אותך מזה, וקל לך להישען על תיאוריות חייתיות קדומות, אז
אם אתה אדם קדמון רוץ חזרה למערה שלך, היא עולה באש."
הוא היה בשוק; והאמת הייתה שאני התחלתי להתחלחל ולהיגעל מכל
המצב הזה, "בוגרים", פחח... כן, בטח. מה זה השטויות האלה שהוא
מתחיל לקשקש לי פה?! מאיפה הוא הביא את זה?! כאילו לא הספיק
הוא הצמיח לי קרניים עצומות עם איזה פריחה עכשיו הוא גם מנסה
להפוך אותי לסמרטוט טיפש?!?! מגיע לו הנאום הזה...
הוא נראה כאילו רדפו אחריו חצי שעה עם סכין בשר גדולה, ואז
תפשו אותו והתחילו לקלף ממנו שכבות כמו בצל... בפשטות - בחיים
לא ראיתי עליו כזה הרבה כאב, גם לא כשאבא שלו (שהיה ממש הגורו
שלו) התאבד. הוא נקרע, ואני עשיתי לו את זה, ושמחתי. אבל זה
עוד לא נגמר.
לקח לו עוד קצת זמן להתגבר על ההלם, עד שהוא יצא מהפריז, הוא
שתה חצי אספרסו בלגימה.
- "תראי, אני..."
- "אל תחפש מה להגיד... ואיך לתרץ את עצמך."
הוא מתחיל להתעצבן.
- "תפסיקי להיות צודקת כל הזמן מה את חושבת שאני איזה
אינפנטיל טיפש שלא מבין מהחיים שלי?!"
- "האמת? שכן, זה בדיוק מה שאני חושבת, סליחה - יודעת!"
- "את רוצה להגיד לי שגם בך יש את זה? גם את בגדת?"
- "מה זה? סוג של כוחות קסם? "גם בך יש את זה?" (מחכה אותו
באינפנטיליות) מה זה השטויות האלה? אנחנו ממין שונה, אבל יש
בנו כמעט אותן תכונות, לפחות בכל הנוגע למיניות ו"תשוקות
טבעיות"(שוב)! ולא, אני לא בגדתי. אני מספקת את יצריי המיניים
בדרכים לא פוגעות, וכרגע יש לי גם חבר ממש שווה."
הוספתי ברוע, היה נראה כאילו הוא עומד לבכות ממש... זהו! הוא
כמעט מת... כולו מדמם באימה, מתבוסס בדם של עצמו, מחרחר ולא
מצליח להישיר מבט אליי כמעט בכלל.
נעצתי בו מבט ממש חד ורע, נהניתי מכל שנייה של הנקמה שלי, רק
חסר שהבחור החדש שלי יתקשר ואני אגיד לו לבוא לאסוף אותי
וגמרתי אותו לגמרי. אבל זה לא היה נדרש כמעט בכלל: קראתי
למלצרית, "את החשבון בבקשה".
היא חזרה עם החשבון, שילמתי על הקפה שלי, אחרי הלינץ' הזה כבר
לא יכולתי להשאיר לו את ה- 20 ומשהו שקל האלה... איך הוא יעמוד
בזה?! אבל גם זה לא היה דרוש... היא נעצה בו מבט חצי מפתה
והלכה, גם אני קמתי ללכת באתי להגיד 'שלום', והוא פרץ בבכי הכי
מסכן ותינוקי שרק גבר יכול לבכות. חייכתי, והלכתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.