|
מדמיינת פרצופך על פרצוף האחרים
שומעת קולך מבין קולות רבים
רואה את שמך בכל מילה נכתבת
חושבת אולי, אלי את חוזרת
יודעת שזה לא רגיל
אפילו קצת מבהיל
את הרי בת כמוני
האם זה הגיוני?
מה זה בעצם אומר?
שאני אוהבת סוג אחר?
שאני לא כמו הרוב?
אסור לי לאהוב? |
|
|
צביקה הלולן
מזכיר לי את
עצמי בנעוריי.
לבן, עגלגל,
נטול שיערות ואם
מסתכלים מקרוב
רואים מלא סדקים
קטנים.
אפרוח ורוד,
בוקע מהביצה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.