|
אם הייתי שרה לך
את הסוף
היה זה מן דימינואנדו אין סופי
של אכזבות
היית
הפרמטה הכי כואבת אולי
ששרתי מימי
קראתי לך לבוא
צעקתי במורד הרחוב
פורטת על מיתרי קולי
סליחות
אוקטבות מטפסות במעלה גבך
כחצים בשדה הקרב
מפספסות את תנוכי אוזניך
אתה מתרחק
כמו כדי
לומר לי
נבלע
כבר לא שיר
לא תו
שכחתי איך נשמעת השתיקה |
|
|
"...תן לי את
מספר
ה"אני-תר-אותך"
ונתקלד
יחדיו..."
זאת שאהבה את
התל-אביבי מוחה
נגד
לועזיתניזציה
בשפה העברית |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.