קמתי בבוקר,
וגילית שאת לא לידי.
השארת רק מעטפה,
ועליה רשמת את שמי.
השארת רק מכתב,
"עלה בשלכת".
הרגשת כמו בסתיו,
יש לעוף, יש ללכת.
להתנתק מצמח האהבה הגדול אשר נטענו,
אז לקחת לי אותך ואת הילדים, והודעת: "נסענו".
"בבקשה אל תתקשר,
זה רק יקשה עלי יותר,
זו כבר תקופה שיש לי צליל צורם בלב.
אני לא יודעת מה אני עושה,
אני צריכה שקט, שקט ממך,
אז תן לי זמן, אם אותי אתה אוהב."
השארת לי רק מכתב,
שאת כמו עלה בשלכת, וכמו בסתיו,
את עפה למעלה עכשיו -
לשמי תהיות צבועים כחול מבולבל ולא ברור;
את פתחת בך רגש שהיית צריכה להשאיר אותו סגור.
אז קמתי בבוקר,
וגילית שאת לא לידי.
השארת רק חתיכת נייר,
ועזבת אותי. |