עד היום אני זוכר בדיוק
הרגע הקפוא בו התחיל החורבן:
אחותי חולה
אנחנו לבד
מבקשת לימון בתה
אני עונה "אבל
אין פה לימון פתוח"
הצחוק שלה הרעיד והעיר
ושלי נבלע במשולש ברמודה שלי
והגוף שלי הקים את עצמו
לחתוך ברצינות לימון ולהיזהר לא להיחתך
מגדר התיל שאני עובר. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.