[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








סוף סוף אני בניס, בירת הריביירה הצרפתית, עיר הסרטים והשמש
הנצחית השולחת קרניה על גופות חשופים בחופי הזהב, מצפים למצלמת
הבמאי שישנה חייהם לנצח.

עוד כנער מלא הורמונים, חלמתי שיום אחד, גם אני אהיה שם ואשטוף
עיני במחמדי גופן של היפות בנשות תבל, מציגות לראווה צמדי
עופרים זקופים ומשובבי נפש, כפי שנכתב, סופר ונראה בכל ז'ורנל,
סרט וקטע טלביזיה.

היינו שלושה זוגות חברים בשנות החמישים של חיינו כשנחתנו בניס,
לטיול של שבועיים בדרום צרפת.
לניס החלטנו להקדיש יומיים.
עבורי זאת הייתה התגשמות של חלום ילדות.
החלטנו להקדיש את היום הראשון לסיור רגלי מצפון לדרום.
לקחנו מונית למוזיאון שאגאל ולאחר סיור במוזיאון המרשים,
התחלנו "למדוד" את הרחובות, מתקדמים לאיטנו לכיוון החוף.
מזג האוויר היה חמים, השמים חפים מכל ענן, זמן מתאים לשכב על
החול החם על שפת המים בעיניים פקוחות לרווחה למראה שפע האברים
השזופים שביום אחר ובמקום אחר היו מוסתרים מעין כל.
בסתר ליבי החלטתי, שהיום אינני מוותר, היום אגיע לחוף ואראה
במו עיני במבט חי וחוקר שאכן הריביירה בניס מצדיקה את שמה
המפורסם.
לא סיפרתי על כך לאיש, גם לא לרעייתי. זה היה סוד הקטן שלי.

הזדחלנו לנו ברחובות ניס. לקראת הצהרים הגענו לשוק הגדול -
מרחק שני רחובות מהחוף.
הנשים בחבורה עטו על ההזדמנות והחלו בפולחן השוואות המחירים
וטיב הסחורה.
אנו הגברים עמדנו בצד מתבוננים בססגוניות המקום והאנשים.
אף אחד לא הרגיש את המתח שעלה וגאה בי. "התפוצצתי" בשקט. לא
נעים אדם בגילי לחשוף תשוקה כה טבעית.
שתיים בצהרים ואני מכריז, "עכשיו אנו קרובים לחוף, בוא ניגש
לראות את החוף המפורסם".
"אני רעבה אומרת אשתי" ואחריה מכריזים כולם כי אכן שעת צהרים
ועת לאכול.
בהכנעה אני צועד עם כולם למסעדה הקרובה, רחוב אחד מהים. גם אני
רעב, אבל הרעב האחר היה חזק יותר.
הצרפתים האלו, כמה זמן עד שהאוכל מגיע?" החברה יושבים ואוכלים
בהנאה שלמה ואני חושב על כך שברגעים אלו ממש רחוב אחד מכאן
משתרעות להן על החוף, בלי בושה, עלמות חטובות גו, ללא כסות
לעורן, בעוד שבארצנו הקדושה באותה תקופה, חס וחלילה לא יראה
ולא ישמע כדבר הזה.
שלוש, עד שמביאים את הקפה...
ארבע. בפאתי הרקיע השמש נוטה לשקוע ויחד עמה שוקעת התקווה שבי.
עוד מעט כולן תתלבשנה ותלכנה לביתן ואני וחלומותיי ועד ששכנעתי
את החברה, שהשנה ניסע לניס והכרטיס והפנטזיות.
"אם לא זזים תוך חמש דקות, אני קם עוזב את כולם ובלי הסברים רץ
לחוף", אני אומר לעצמי.
מישהו למעלה שמע את תפילתי והחשבון מגיע.
אני פולט אנחת רווחה ומודיע:" הגיע הזמן לבקר בחוף במפורסם של
ניס".
"את מי זה מעניין" אומרת נאווה, הצדקת הידועה," שמעתי שיש sale
ב- "C&A".
"את תלכי ל-sale ואני הולך לשפת הים", אני אומר בקול רם לתדהמת
כולם, "אני רוצה לראות את כל הציצים שהתרכזו מכל העולם ביום
קיץ זה כאן, בחוף של ניס".
"אתה יודע מה אני מציעה" אומרת נאווה," אני אראה לך את הציצי
שלי ואחר כך נלך כולם ל-sale".
"לא שילמתי כל כך הרבה כסף ופנטזתי על כך כל הזמן בשביל לראות
את הציצי שלך, אותם אני יכול לראות בפתח תקווה", אני קובע
נחרצות ומתחיל לצעוד לכיוון החוף, מבלי לבדוק מה החליטו שאר
החברים.
כנראה שהחלטיות משתלמת ומבלי שנאמרת מילה נוספת כולם הולכים
בשקט בעקבותיי - כולל רעייתי היקרה שלא מאמינה שזה בעלה שמדבר
כך.
כשמתקרבים לחוף לוחש לי מיקי, בעלה של נאווה "תודה".
והיו ציצים ועוד איך היו, אבל זה כבר סיפור אחר...


רן פרידור אפריל 2005







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אין ימנים, אין
רציחות
פוליטיות

יאיא


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/2/06 13:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רן פרידור

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה