המעוף
נוסק מתוך הסוגר - ומרקיע
החומות סביבו גבהו ללא הרף ואתן
המחנק. חשיכה
ומחנק. ואז, הוא זוכר, נשא אל התכלת
עיניו והמריא ותפילה בלבו:
רבה אורים, אל נאור, הב אור!
אפיזודת ביניים
חמישים שנות אדם נישא ושכר
ושכח ונשמט
וצלל
נופל וגלוי עיניים
נפילה חופשית
צולח מרבץ עשן
ורואה תחתיו את יונה מתחמק
ויורד בספינה ומסעיר את הים ויודע
כי רק במו גופו יירגע
עכשיו עיר גדולה לאלוהים ואנשים
הוא רואה וברי לו: מעז לא יצא
עוד מתוק רק חומות
ששתל מזנקות
נכחו
אך היום אין עוד שערים לעזה
והם כבדים מנשוא
המעוף: הסוגר - ו' בשורוק, ג' בפתח
אפיזודת ביניים: ושכר - לשון שיכרון
נפילה חופשית: לא יצא - זמן עתיד | 