|
באמצע ההול
ואמי בוהה בנרות שבת
איך זלגו הדמעות מעיניה כמו שעווה
ושאלתי:
למה?
הרכין ראשו מעליה אבי שתק
הס.
והיא נעלמה.
את שיער ראשי סיפרו קצר קצר
כעורה הייתי
יום אחד היא שבה
ובובה בידיה,
גם סרגה לדן ישראל ולי סוודר
בידיה המוזהבות כמו אומן
לחמם
אבל זה היה מאוחר.
|
|
|
פומפיה, שיניים
תותבות,
קסילופון,שמעון
פרנס.
מתוך: 1002
דברים שלא הייתי
לוקח איתי לאי
בודד |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.