עדינה-וי ויינברג / בשערי גני |
אתה נושם אותי אליך
מפזר את העשן
נושף בי את הרוגע
אוויר טרי ורענן
בשערי ליבי
שואפת את הרוגע
מסירה את האבק
מצמיד אותי אליך
מרחיק לאט לאט
משערי ליבך
מזרים בי את הכוח
נוטל את הכאב
מושיט אלי ידיך
מצמיד לאט לאט....
ערפל כחלחל פיזרנו
התכנסנו בגזוזטרה
וחופת הכוכבים
עטפה אותנו בהילה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|