בשבת בבוקר -
הייתה חיה-פרידה לוקחת את ידי הקטנה בידה הקמוטה
ויחד היינו צועדות לבית הכנסת,  
עולות לעזרת-נשים                                        
ומתפללות מתוך כוונה גדולה.

היה בינינו קשר של אהבה ,
בין קשישה דתית מעיירה נידחת בפולין
וביני - ילדה צברית קטנה.
דיברנו יידיש, היא ואני
והקשר בינינו היה עסיסי וחם,
כמו שרק ביידיש אפשר.

היה בינינו קשר של ריחות וטעמים,
של יין לקידוש שרקחה בעצמה,
של דגים ממולאים לשבת,
של חמין ועוגות שמרים,
כאלה שרק היא ידעה להכין.

היתה בינינו קירבה גדולה,
מיוחדת
כגשר,
אני קרויה על-שם בנה הצעיר
שנפל במלחמת השחרור.

ברבות השנים -
הושטתי את ידי הבוגרת ואחזתי בידה הקמוטה,
וצעדנו יחד אל הטבע - אל הרקפות והכלניות
וסיפרתי לה מהרהורי ליבי והיא ליטפה את ראשי
נשקה למצחי ומלמלה ברכות וסגולות כנגד עין-הרע.

אהבה עזה היתה ביני לבין חיה-פרידה,
סבתא שלי.

                                                       
       
22.10.2005                      
לזכרה של סבתי חיה-פרידה שיום הולדתה חל בשמחת -תורה.