איני מוציא את הכלבה,
כי זה זמן אני הביתה לא בא.
לא מניח את דלי הזבל אחרי זריקתו.
הוא עדיין מלא.
לא רואה בעיניים שמבקשות רחמים,
עכשיו הגעגוע עולה.

איני רץ אל החנות.
כי חסר עוד מצרך לשבת.
בשביל זה אני כאן וזה היעוד.
אתם נשבעים שזה עניין פעוט וקט.
והוא עדיין מלא.
צונח, שוב עולה.

זה שום דבר,
הוא יעזוב גם כן.
יתחיל חיים חדשים.
היום מחר, אך זה נגמר.
הוא מרמה אותי,
הוא מהתל בכם.
הוא צוחק לכם.
מגחך מכם.

ושוב הבית ריק,
אימא בחו"ל.
אחות במבול.
האבא נשאר כאן לבד וגלמוד.
האח לא זז.
האח רק בז.

ואולי עוד שנים תזכרו.
שאמרתי שזה לא בריא.
אולי עוד אתם תתעוררו.
לפני שיקבל את החלק הארי.
אולי.
ואולי לא.