עברו חמש שנים, קרו כל כך הרבה דברים,
ואנחנו לא אנשים של דיבורים, אלא אנשי מעשים,
בעצם, גם אתה היית כזה,
בעיקר עושה.
כל נושא המוות שתמיד הפחיד, היה רחוק ממך ומאיתנו,
שמדובר במה שאחרי, כמו טקסים ואבנים.
אז באמת לא מחכים יותר ליום היחיד בשנה בשביל לדבר איתך בלב,
או להיכנס הביתה ולצפות לראות אותך יושב על אותה הכורסא
האהובה.
וכשנכנסים הביתה,
כבר בשער החצר רואים אותך בכל מקום,
וגם רואים איך שהזמן חולף מהר ואתה חסר.
אבל, בלי לחשוב על זה אנחנו בני נצח,
כי בכל אחד מאיתנו אתה קיים,
וסביבנו אתה נמצא,
וכל השבט הקטן מרגיש את רוחך.
לעולם תמשיך לשמור עלינו בכל עת, ובלבנו תשאר לנצח.
אוהבים.
דודה שלי כתבה ואני שיפצתי ליום האזכרה החמישי של סבי.
28.10.2005 |