|
עלים מצהיבים ונופלים אל הארץ
חצבים מזדקרים אל שמים
רוח של ערב מסמרת עורנו
ריח סערה באוויר...
עיניך כבויות מעל חיוך השפתיים
חומו דהוי כסגריר
מילותיך דוקרות, מסמרות זרועותיי
נהמת סערה באוויר..
עננים אפורים מצלים הגוונים
לחדות של שחור ולבן
וריח טיפות נישא עם הרוח
סימני הסערה כבר כאן..
השקט מעמיק זעקתו ביננו
מפצלנו כקצה שערה
מליחות הדמעות כמי ים על לחיינו
נרעדים מסימני הסערה... |
|
|
העם עם הקורבן
אנתרופולוג
קליני
גונב לאורי
אורבך רעיון,
(לא בפעם
הראשונה) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.