המיצגן קטן הקומה דוד זכות עמד בתערוכה. והביט באנשים שניסו את
יצירתו החדשה, קביים מגביהות עשויות פס מתכת כשהוא מכופף בצורת
האות V ברוחב  כף הרגל, ומתארך לשני הצדדים עד גובה המתניים.
-'וי, ויקטורי, נצחון, המגבלה מסמנת את הנצחון', הסביר
לעיתונאית שבאה לראיין אותו.
-'ומה מצבך המשפחתי?', המשיכה העיתונאית ושאלה בטון חשוד
במקצת.
-'רווק', השיב בקצור.
-'יש חברה?', לא הרפתה.
-'יש!', ענה בגאווה.
-'רגילה או נמוכה?', שאלה בחוצפה.
-'תסלחי לי, אני חייב לגשת', אמר זכות.
לימור, חברתו עמדה מאחוריהם, מאזינה כל העת, בלי שאיש מהם נתן
את דעתו עליה.
היא נגשה לדוד, ואחזה בידו.
'סלחי לי', אמרה לעיתונאית הבלונדינית, 'יש לי משהו לדבר עם
האמן'
עוד ועוד אנשים באו, התערוכה עשתה לה כנפיים, היו כאן עוד
אמנים ממגבלות שונות, נכים שרקדו בכסא גלגלים, אחד מהם ביצע
קטע שיר בפנטומימה.
'מה זה נראה לך, דוד, מה הוא שר?', שאלה את חברה.
-'בייבי יו קן דרייב מי קאר', התלוצץ.
-'עם התקן לנכים, או בלי?', המשיכה את הבדיחה.
שלובי זרוע טיילו להם שם, ואחר ישבו לנוח.
'מה היא רצתה העיתונאית הזו, דוד?', שאלה לבסוף לימור.
-'שמעת את השיחה?'
-'לא שמעתי', שקרה.
-'אז לא כדאי היה שתשמעי'.
-'אתה מתבייש בי דוד?'
הוא הביט ארצה ומבטו פגע בהתקנים שברגליה.
-'למה את לא מנסה את הקביים?'
-'למה שכן?'
-'תראי לימור, אולי אנחנו לא מתאימים'
-'האמן הגבר נפגע' גיחכה 'אין הבדל בינך ובין הגברים האחרים'.
-'היו לך הרבה?'.
-'לעולם לא תדע'.
הוא ניסה לנשק אותה, והיא נשמטה מאחיזתו. פגוע קם על רגליו,
חבש את הקביים, והלך לו.

הוא שוטט ברחבה הגדולה, מתוסכל יותר מגאה, עוד אנשים באו לברך
אותו, ועכשיו נדמה היה לו שלא איכפת לו מלימור. באחד מדוכני
המשקאות פגש בעיתונאית.
-'דוד, דרלינג' אחזה בידו 'נראה לי שאתה  מוכן  לאיזה דרינק'
הוא לא התנגד כשהיא דחפה לפניו את  כוס המשקה, ולא התנגד גם
כשהובילה אותו במכוניתה האדומה לביתה, ולא התנגד גם כשהפשיטה
אותו, ובחנה   את איבר המין שלו.
'אז מה, גדול כמו באגדות'
הוא החל לשפשף.
היא גחנה, אספה בין שפתיה את עשרים וחמש הסנטימטר, והחלה
למצוץ.
-'מה אמרת?'
-'גדול כמו באגדות, זה מה שאמרתי'
-'אילו אגדות?'
-'שום דבר, אתה סתם רגיש מדי'
הוא הביט במסך הטלויזיה, עליו הציג אותה שעה סיינפלד את הפרק
'The Wizard'.

אחרי שסיימו שכבה על הגב, עישנה סגריה, ופקדה עליו:
'קרא משהו באוזני'
הוא פתח את ספר התנך הקטן שהיה נושא איתו תמיד בפאוצ', דפדף
בו, וקרא:
"היהפוך כושי עורו,  נמר חברבורותיו"