מכירים ת'תחושה הזאת של קור נעים כזה בעורף, כאילו מישהו בא
ועשה לכם פו בכוונה כדי להעביר צמרמורת נעימה בכל הגוף? אני
הכרתי את התחושה הזאת היום בפעם הראשונה, יכול להיות שיש לזה
איזשהו קשר לעובדה שעכשיו סוף אוקטובר, ונובמבר - החודש
הערפילי - מתקרב בצעדי ענק, ואיתו הסתיו הקריר.
נראה לי שמחר ירד גשם, אמנם לא גשם ראשון כי הוא כבר הגיע, אבל
יהיה מבול רציני. אני מצפה לזה, תחושה של גשם תמיד משאירה
הרגשה של התחדשות, שהגשם בא ושוטף הכול מהכול, את כל הרע, את
כל הטוב, ויוצר מציאות חדשה שבה אולי הכול יכול להשתפר.

דסקסתי את הנושא עם כמה משכניי:
חלקם מעדיף את ימי השמש העליזים, את הילדים המקפצים ברחוב בזמן
החופש הגדול כשארטיק משמש נוזל להם על כל הפה והחולצה. וכמובן
איך אפשר בלי הבחורות הלבושות בלבוש מינימלי כדי למנוע הזעה
מיותרת.
וחלקם, כמוני, אוהבים את בוא החורף. את התחושה של השינוי
בחילוף העונות האיטי אך הפתאומי. מתחושה של שמש מייבשת וחום
מעיק לתחושה של התחדשות, לחה ורטובה, של קור מצמרר ושל צבע
אפור ששולט בשמים שנולדו להיות כחולים. איך כולם מתכנסים בתוך
עצמם או בתוך אהוביהם מול הטלוויזיה עם שמיכת פליס וכוס שוקו
חם, למרתון של סרטים בדי-וי-די או סתם התכרבלות חסרת תוכנית
מיוחדת - העיקר לשמור על הדופק המרגש והחום האנושי.

יום שבת אחד ניגש אליי בעל הבית השכן ובחן אותי מקרוב, הוא
התחיל ללטף לי את הראש וללחוץ עליו קצת, אישתו יצאה לגינה
והסתכלה עליי גם היא.
הוא נראה אדום מספיק, היא אמרה.
גם אני חושב, הוסיף.

אחרי שתי שניות בערך הרגשתי תחושת עקצוץ בפינה הכי גבוהה של
הראש, ואחרי שתי דקות בערך כל הגוף שלי התחיל לעקצץ כמו נמלים
בכף הרגל שלפעמים נרדמת מרוב שאני נתלה על ענף.

חייכתי, הרגשתי שהייעוד שלי מתקרב, בדיוק בתקופה של הגשם, כל
כך שמחתי בזמן שבעל הבית הוציא את הטוב שבי מקליפתו.

הוא החל לחתוך חתיכות ממני מסביב לגרעין, חייך ואמר לאשתו - זה
יהיה אחלה פרישייק. איזה מנגו בשל מצאנו לנו.

היא חייכה ואמרה: כן, אולי נוסיף לו קצת בננה, זה יצא אחלה.