''מה נשמע, אמא? אצלי הכול בסדר, אין לך מה לדאוג. לא הייתי
באזור הזה בכלל כשהגל פגע, חזרתי רק לקחת מכאן כמה דברים ואני
שבוע הבא כבר עוזב כאן.''
אני חייב לצאת לעשות סיבוב בחוץ, החדר במלון נורא מחניק. אני
מפלס דרכי מבין ההריסות ויוצא החוצה לרחוב, כמה מזל שלא הייתי
כאן. נראה לי שאני אקנה לי איזה שייק פירות, זה תמיד מרגיע
אותי, השאלה אם המוכר הזה עוד נמצא כאן.
''סליחה? סליחה? אתה יהודי, נכון?''
ניגש אליי אדם צעיר, חרדי, אולי חב''דניק, נראה ממהר. האמת היא
שתמיד החרדים נראים לי ממהרים. הוא דיבר במבטא צרפתי.
''כן'', עניתי לו תוך כדי שאני חושב לעצמי איך הוא זיהה.
''אשריך, אחי! אולי תרצה להניח תפילין זה בדיוק שתי דקות?''
הוא חייך אליי כמוצא שלל. הבטחתי לעצמי בטיול הזה להתרחק מאותם
חרדים, באתי לפה לנוח ואין לי כוח לזה עכשיו, לא באתי לתאילנד
לחפש את עצמי.
''לא, תודה, אני קצת ממהר.''
''אבל זה רק שתי דקות, אחי. אתה יודע מה זה תפילין?''
''זה בסדר, אני מצטער, אני חייב ללכת.''
''אחי, היית פה כשהיה הגל הגדול?''
''לא, למזלי לא.''
''תדע לך שכתוב בגמרא שאין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל,
כלומר זה בא לתת לנו מוסר, להיטיב את דרכינו.''
''מה שתגיד, להתראות בינתיים.''
''כל טוב, כל טוב. השם יברך אותך, יהודי יקר!''
אה, הנה, הדוכן עדיין כאן.
''אפשר בבקשה מנגו בננה ומלון?'' המשקה הזה תמיד מרגיע אותי,
אני חושב שפעם ראשונה הזמנתי אותו כי רציתי מנגו ולא ידעתי עם
מה, ואז התנגן לי השיר המטופש הזה של להקת אטרף, אז זה מה
שהזמנתי. אני אשב באיזה פינה בצד ואנוח קצת.
פתאום התחלתי לחשוב על החרדי הזה. למה הוא טס עד לכאן? מה יש
לו לחפש כאן, הרי הוא לא בא למסיבות ולים? כל כך חשוב לו
להחזיר יהודי בתשובה? וחוץ מזה הוא הרגיז אותי, כל הצונאמי
הזה, כל אלפי ההרוגים, רק כדי לתת לנו מוסר? זה ממש הרתיח
אותי, הייתי חייב לענות לו. אולי בעצם אני אענה לו. קמתי וכל
כולי עצבים. התחלתי לחפש אותו ומצאתי אותו באותו מקום שנפגשנו,
מניח תפילין לאיזה ישראלי מסומם.
''הו, חזרת, אשריך! אשריך!''
''תגיד לי, אין לך רגש?! זה מה שהתורה שלך מלמדת אותך?''
הוא הסתכל אליי בהלם.
''כל הילדים שנהרגו כאן, בשביל לתת מוסר?''
''תראה, הדברים קצת עמוקים בשביל להסביר על רגל אחת.''
''תנסה, יש לי זמן.''
''טוב, אה, תקשיב, בעצם, אה... התורה, כאילו, עם ישראל הם
העמוד של העולם הזה, על ידי קיום המצוות ובמיוחד לימוד התורה
אנחנו מורידים שפע לעולם כולו, זה קצת מסובך להסביר. אתה יודע
מה? יש לי רעיון נפלא בשבילך. יש לנו כאן עוד יומיים סמינר של
ארגון ערכים - אולי תבוא, שם יסבירו את זה ממש לעומק, ולא רק
את זה.''
מה יש להם מהסמינרים האלה? בשום פנים ואופן לא, לא בשביל זה
באתי לכאן.
''לא, תודה, טוב לי ככה. איך שאני, בלי סמינרים.''
''ומה עם הנשמה?''
''גם לה טוב, אני מאושר מספיק בשביל לא לשאול שאלות. אוכל,
ישן, ים, בנות, מבסוט מהחיים. למה לסבך את עצמי עם שאלות
מיותרות?''
''אני יכול לשאול אותך שאלה?''
טוב נו, כמה דקות לא יזיקו, גם ככה אין לי מה לעשות. נראה
כאילו הוא עם תשובות מוכנות כבר לשליפה.
''שאל.''
''כשאתה רוצה לקנות בית, או כל השקעה כספית גדולה אחרת, אתה
בודק טוב טוב קודם?''
''משתדל, תלוי ברמת הסיכון.''
''כלומר בהשקעה שכרוכה בהפסד מינימלי תסתכן ובגדולה לא.''
''בגדול אתה צודק.''
''ובכן, האם קיים דבר שהסיכון בו גדול יותר מאשר לנתב את חייך
בדרך לא נכונה?''
''נו, אני לא רואה בזה סיכון גדול כל כך, שמקסימום ואני טועה -
אז אני אשלם מחיר מסוים, אם ייסתבר שטעיתי.''
''אוקיי, אני מבין אותך, אבל מה לגבי ילדיך? למה הם יצטרכו לתת
דין על טעות שלך?''
''אני כבר אתן להם הזדמנות לבחור לבד.''
''אבל אל תשכח שילד לומד מהוריו, ככה שהטענה של לתת לו לבחור
לבד היא רק בשביל להרגיע את המצפון. וחוץ מזה אתה מן הסתם אדם
מוסרי, נכון?''
''משתדל.''
''ייתכן מאוד שאתה כפוי טובה, וזה דבר שהוא ממש לא מוסרי.''
''מה זאת אומרת כפוי טובה?''
''חשבת פעם שאולי, אולי יש מישהו שצריך להגיד לו תודה על החמצן
שאתה נושם, על שאתה בריא וכו' וכו'?''
''אבל אני לא מאמין שיש שם מישהו כזה, אז אני לא מרגיש כפוי
טובה.''
''וזה ודאי לך במאה אחוז שאין בורא?''
''לא מאה אחוז, אבל די ברור לי.''
''אז למה לא לעשות מאמץ קטן כדי לבדוק - אולי בכל זאת יש מישהו
שעושה בשבילי כל כך הרבה, ואני צריך להודות לו על כך?''
''נו, באמת, וגם אם יש בורא או משהו כזה, אחד כמוהו צריך הודאה
ממני? מה זה ייתן לו?''
''אם הוא צריך או לא זה לא הנושא, אבל אתה כאדם מוסרי צריך
להרגיש צורך להביע תודה למי שמעניק לך כל כך הרבה.''
''טוב, תראה, אני לא באתי לפה בשביל סמינרים וכאלה.''
''אתם משגעים אותי, אני לא יודע ממה אתם כל כך מפחדים.''
''טוב לנו ככה וזהו.''
''טוב, אתה יודע מה? רק קח את הפלייר הזה של הסמינר, שיהיה.
וקח גם תיקון הכללי אחד, אתה לא חייב לקרוא בו. אם זה לא יועיל
זה לא יזיק.''
על הפלייר היה ציור של איש זקן עטוף בטלית, הוא הזכיר לי את
סבא שלי. הזקן הזה וכל המפגש הזה הציקו לי, איך נכנסתי לזה?
קיפלתי את הפלייר ושמתי אותו בתרמיל.
שיהיה.