כמעט 3 שבועות.
כמעט. פחות יום אחד.
איכשהו מתגבר. מנסה לשנן לעצמי את זה באופן שקרי ביותר.
בליינדייט גרוע שמטרתו למחוק זכרונות.
אחריו יבואו עוד. כמובן.
ונדמה שאפילו עכשיו
כמעט 3 שבועות, אחרי, אני עדיין מבולבל.
מישהי מוסמכת לעניינים הללו אומרת שמותר, ואפשרי, ועניין של
זמן,
ואני יודע שככל שאני מתאמץ להמשיך אני חוזר אחורה.
אני משלה את עצמי שאני אחריה, ושהכל עבר, ושאין זכרה אליה בחדר
שלי.
וכששלמה שר לי "כרטיס ללונה פארק" במחשב אני שר איתו ולא
בוכה,
אבל הכל אשליה.
כמעט 3 שבועות.
נתקל פתאום בה, בדברי הלב שרשמה.
ואפילו שכל סממניה קבורים עמוק, הר געש של זכרונות התפרץ.
קורא וקורא, וממשיך, וקורא שוב, ומתעכב על כל מילה פעמיים.
חברים כבר לא קורצים לי, אף אחד לא דואג, לא שואל, לא
מתעניין.
כל אחד בענייניו.
ואני בתוך בור, בור עמוק,
כמעט 3 שבועות.