זהו שיר על אדם קצת דפוק בראש שעלה לארץ ואשר חשב שהוא משאיר
את כל הבעיות מאחור ולא מבין שגם בעיותיו עושות אתו עליה, אבל
בסוף יש הפי אנד.


נשאהו גל ענק של תקווה
אחז בכל כוחו ולא הרפה
את משענת ארץ מובטחת רחוקה

צלל למעמקים להטביע
את כאבו המבעבע
אולם עצמו אותו תעתע.

אנה אלך, מפניך אברח
היה אומר לעצמו, אבל עצמו לא טרח
אפילו להעלם מהפתח

בכל מצב לא יכול להסתיר
נכות פנימיותו אשר בנקל ניתן להכיר
בפני כל מי שדהדה לאברוטי הוקיר.


פזמון
מארץ רחוקה עלה להיבנות
חשב בכל תומו לאסוף הריסות
זכרונות למחות, שברים לאחות.


לאט לאט תפס הייאוש
את מוחו הגדוש
מחשבה שהוא לא שווה גרוש.

ואז קפא על שמריו
נעצרו צעדיו
באין מוצא של דרכיו.

ה'! ממעמקים קראתיך
תהיינה קשובות אוזניך
לקול תחנוני עבדיך

זאת התפילה הלא חגיגית
שהיה זועק בתוך לחלוחית
עיניו הדומעות בבכייה חרישית


פזמון
מארץ רחוקה...


אותה תפילה ריעננה כוחות
חשפה אנרגיות
ביטלה אינרציות

אולם כוחה להשפיע
עם הזמן הגיע
לנקודת אין-מושיע.

ושוב תפס הייאוש
את מוחו התשוש
עד כלות הריגוש.

האבדה התקווה
להיות חופשי ומלא חדווה
בארץ ערבה?


פזמון
מארץ רחוקה...


דהדה לאברוטי ישב וחשב
חשב וחשב
איך לצאת מהמצב

ופתאום מוחו הבריק
לעצמו רעיון מבריק
לצאת מהפלונטר המעיק.

די לדחיקה המאולצת!
די לבריחה המבוהלת!
די לסיסמא הגואלת!

הלעולם יאכל חרב
הכזב המכה בלב הדואב
ומותיר רק ייאוש וכאב?


פזמון
מארץ רחוקה...


במקום דחיקה, מודעות פנים
במקום בריחה, קבלה פנים
במקום סיסמא, ערכים.

אז במקום לחוות את הכאב
התחיל לחיות עם הכאב
ולהתפכח מכל הלב.

וכך נרגעה עוצמת הרגש הגועש
שממנו ניסה להתרחק כמו מאש
ובאפלת הייאוש החל לגשש

את דרכו לאושר.
ואז הבין איזה עושר
יש עם עצמו להתפשר.


פזמון
מארץ רחוקה...


אין צפיה אין מטרה
הישגיות תחרות וקריירה
יש להשמיט מהמנטרה

אל תקריב את ההווה
את העתיד דחה
ואת העכשיו חווה.

כישורים ויכולות יכולים לעזור
מצוינות מוסיפה דרור
אבל לעולם לא יתנו לנפש מזור

כי תמיד יהיה פער נאות
בין היכולות לשאיפות
ובין הרצוי למצוי נשאף להשוות.


פזמון
מארץ רחוקה...


מחולשותיך אל תיבהל
את עצמך כזה ראה וקבל
ובא לציון לגואל.

חדל לשקוע בהרהורים ודאגות
בחשיבה מוטרדת מציפיות ומטרות
בבריאות בחובות בהישגים ובעוד קטנות.

זרום בים של שכחה עצמית
היבלע בעשייה ערכית
ובאופק הרחוק אל תביט.

כי לא עליך המלאכה לגמור
או לטפס אל הר המור
אלא הסתפק אל הטוב לחתור


את המנטרה הזו דהדה לאברוטי שינן
בכל מצב שהזדמן
כמו שיר במוחו התנגן.