עצמתי את עיני. מוזיקת ג'ז קלה התנגנה לי ברקע, ניענעתי את
ראשי עם קיצבה, לוקח עוד שאיפה מהסיגריה.
שלושה ימים אני כאן ולא ראיתי נפש חיה, חוץ ממנו כמובן.
הוא ננעל בחדר השירותים, מגבתו הייתה זרוקה על רצפת החדר,
ומבעד לדלת נשמע רעש של מים זורמים.
הוא לא היה מסודר, לפחות לא כמוני, בגדיו המפוזרים הביטו בי
כאומרים "החדר שלו, תזהר".
נזהרתי. לא מיהרתי, ידעתי שגם הוא לא.
הוא אהב את הסטלה, הכל לאט, יבוא איך שיבוא,
אולי זו הסיבה שזה אכן לא מיהר לבוא.

הוא יצא מהאמבטיה, רטוב, אינו מתבייש, הרכנתי את ראשי כמכבה את
הסיגריה.
הוא התקרב אלי והעביר את ידו על לחיי, לאט, מביט בי,
וכשהחל אילתור הסקסופון, ידיו תפסו בי ונמשכתי בכח לעברו.

לקח לו זמן עד שנישק אותי, הוא אוהב ללטף, תנועותיו עדינות אך
נועזות, אולי קצת אלימות.
ידו עברה מפני אל בטני והתקדמה כלפי מטה, בבת אחת הפלתי את
ראשי אחורה, מנסה לפקוח את עיני
אך הן, כבעלות רצון נעצמות, אומרות" ככה יותר טוב".
הוא לקח את ידי והעביר אותה גם כן על בטנו, לפני שהניחה על
איברו והרשה לי לעשות בו כמיטב רצוני.
האילתור הסתיים מזמן, ונאצלתי להמשיך אותו, באותו הקצב, מגביר
טיפה.
הוא חזר לנשק את פני, אך מהר מאד גם לשונו החליקה כלפי מטה,
בעוד ידו השניה מתקרבת אל ישבני, מלטפת , חוקרת.

הוא דחף אותי בכח, לא הייתי מוכן להפתעה זו, נפלתי על הרצפה,
הוא נפל עלי.
ממשיך לנשק, עם שפתיו, לשונו, ידיו.
הוא חדר.
הפסנתר ניגן אקורדים צורמים, נאנקתי.

כעת אני תפסתי את חדר האמבטיה, מתאר אותו יושב עם הסיגריה.
את המוסיקה כבר לא שמעתי, כנראה כיבה אותה.

יצאתי, מתלבש, הוא לא התייחס.
מדליק מוסיקה אלקטרונית הוא לקח שאיפה.

מחר אני חוזר הביתה, לאישה לילדים.
שם לא יהיה לי את השקט להקשיב למוסיקת ג'ז קלה.