דב וובר / סחיפה |
אני אוהב אותך ואת לא שם
אני שואף אותך, בוכה אותך, זוכר אותך,
ובעצם עוד לא ראיתי כלום,
עוד לא ראיתי כלום בעצם,
נחבאת בהמון הדל, משתקפת בבועה, מנצנצת ומתפוגגת,
שניה לפני הסוף, רואה רק את עצמי, מתראה עם דכדוכי,
רק על עצמי לספר ידעתי, רק את אשלייתך להעניק ידעת,
יעקב זכה ברחל, ואני מסתפק בלאה, בלהה,
את עשב שוטה, טעות ביצור בעולם ללא פגמים,
ואני אוהב אותך, זוכר אותך ועוד לא הופעת,
אך אתמודד על קיומי לקראתך, בשבילך,
הנה סוף אופטימי והדובר התעשת.
שקר, שקר, שקר וכזב
כי את אינך והוא כבר מת.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|