הירח המלא מאיר לה מסביב.
הלבד,
הבדידות,
הריקנות.

מסוגרת בתוך עצמה.
אין חברים,
אין אויבים,
הזיכרונות מטושטשים.

לא אוהבת,
לא שונאת,
נשרפת מבפנים.

אין תקוות,
אין חלומות,
בואו וקחו אותי - היא מתחננת.
אין אף אחד,
אבל היא לא לבד.

אבן היהלום המלוטש,
אין להביט
ואין לראות,
בתמונות העתיקות...

לטעום את החיים
חסרי הטעם,
היא משתוקקת.

ברוכה הבאה לעמק המוות...