רגע דימיתי כי נגה עלי אור ישועותיך.
מבעד דמעה נימוחה הזיתי שלווה ונועם.
לילה שגיתי בהקיץ כי קראו דרור נפלאותיך.
אוי כי נדמה לי היה שאליך ייחלתי לשוא:
הרף נכספתי ואמוט.

אבק ברוח
וחושך על פני תהום.
היה כלא היה
ובלעה עלטה את ערגת שגיון הנוחם.
אחרד לילותיי כי חבלי ביעותים אפפוני אימה פני צער.
לא אגם מים רווה ישימון כי אך דמעותיי על החרבה.
אין אור בשחת מעמקים זולת חזיון המתעתע
אולם קיוויתיך

אם לשוא נכספתי לא לשוא אמוט
לא לשוא קראתיך ולא תענה
על כן קיוויתיך

אל נא תגנוז את האור בסתרי מצולה
אל נא תסתיר את פניך מלב מדמם
אל זו תימוג משאלה וחלום
ואל נא תדעך להבה
האר את עיניי
האר לילותיי
האר את הלב שכבה
האר לי הדרך

האר חיי פן אחשך המוות