כל הזמן מספרים לי שגשם עומד להגיע. גשם ארוך וקשה שיהרוס את
כל היבולים. מגיל 5 אני כבר מחכה לגשם הזה שירד וירד, אני מחכה
לטיפות שירדו לי על הפנים ואני אוכל להוציא לשון לשתות ממי
הגשם, לא סתם גשם, אלא מהגשם הארוך הזה שיהרוס את כל היבולים,
גשם שלא יפסק. גשם כזה שאף אחד לא ציפה לו, ביום בהיר אחד
יופיעו עננים אפורים בשמיים ויתחילו להרטיב אותי, כאילו הם
מזלזלים בנו, כאילו לא אכפת להם אם נמות או נחיה. פשוט ירטיבו
אותנו ואז נתקרר ונהיה מצוננים. איזה עננים אגואיסטים, אף פעם
לא אהבתי אותם, רק לפעמים בימות הקיץ החמים, עננים גדולים
ולבנים, מלאים, ממש יפים כאלה, שהפכו למכשפה שרוכבת על גבי
הדרקון, ושפן רץ לידם והתחיל לרוץ ולרוץ ולרוץ בדיוק כמו בארץ
הפלאות, עננים כאלה שמזכירים שערות סבתא, כמו המכוניות שהיו
לדובוני אכפת לי, אבל לי לא ממש אכפת... כי בחורף העננים משנים
את צורתם, משילים את עורם, כמו הנחש בסיפור עם אדם וחוה, לדעתי
הפרי האסור בכלל לא היה טעים וסתם הנחש הרשע רצה שנמות, כי מה
אכפת לו בכלל, הוא תמיד זחל לו בין העצים ויכל לאכול מכל
הפירות, אבל היה לו לב קר, בדיוק כמו באותו היום, שיהיה ממש קר
וירד גשם חזק שיהרוס את כל היבולים. המים ימשיכו לרדת ולרדת,
ולעננים בכלל לא אכפת, לא מזיז להם אם אני אחיה, אבל אני ילד
חזק. מגיל 5 כבר התחלתי להתכונן לאותו היום, שירד גשם, ולא סתם
גשם, אלא ממש מבול, מבול כזה שיהפוך את כל העולם לשלולית מים
אחת גדולה, אבל בשלולית הזו אני לא אוכל לקפוץ ואז להשפריץ מים
לכל עבר, כי לא ישאר אויר, כולם ימותו חוץ מהדגים, אבל אני לא
רוצה להיות דג. להיות דג זה ממש משעמם, כל היום מטיילים
ופוגשים בדגים אחרים אבל מה, אני לא אוכל להגיד להם שלום או
לספר להם מה שקרה לי בבוקר, כמו באותו בוקר שהתעוררתי ואיך
שקמתי מהמיטה ראיתי יונה מחרבנת לי על החלון. היונה הזאת,
כאילו שהיא לא רואה שאני מסתכל עליה, ואיזה פרצופים עשיתי לה
והיא נשארה בשלה, שום דבר לא הזיז לה, בי זה פגע אבל לא עשיתי
לה כלום כי ידעתי שיגיע אותו הגשם שירד על כולם וככה לא יהיה
מי שישרוד. הגשם הזה, זה גשם שלא נגמר, העננים יצחקו עלינו
מלמעלה ויראו איך כל העולם נחרב, ולהם זה בכלל לא מזיז, זה מה
שהם תכננו בשבילנו. גם אם נשאר בבית וננעל את הדלת ואפילו
נסגור את כל החלונות זה לא יעזור, הגשם הזה יותר חזק ממה שהוא
נראה או נשמע, הרי באיזשהו שלב נצטרך לצאת מהבית לקנות אוכל,
או סתם לנשום אויר צח, ואז נמות.
לא אני, אני ילד חזק, התכוננתי לאותו יום כבר המון זמן. יום
יום הלכתי עם אבא למכון הכושר והתאמנתי. ידעתי שאני אצטרך
לעמוד מול הגשם, הגשם החזק הזה שיהרוס את כל היבולים, אבל אני
אשרוד, לא משנה כמה מים ירדו עלי, אני אלחם בו ואני אנצח. הרי
זה ברור שאני אנצח אותו, התאמנתי כל כך הרבה.