עוד פרק
פרק ג'
הוא התעורר בחדרו, בשעה שהחליט שהיא בוקר (בעולם של אור
מלאכותי זה ענין של החלטה אישית. למעשה, רעיון היממה של 36
שעות הפך לפופולרי שוב, כשעוד מחקרים מדעיים הוכיחו שהיא
מייעלת את הפעילות. אנשים כבר לא דיברו במובן של 'בוקר'
ו'ערב', אלא 'שעת קימה', 'תקופת פעילות' שחולקה לפעילות
אנרגטית, רגועה וממוקדת, לפי החלקים השונים של זמן הפעילות בין
24 השעות, ו'זמן שינה'. זה עבד נחמד מאוד, למי שהצליח להתמיד
בשיטה, אבל נסה אתה לתאם לשני אנשים פגישה ב'זמן המיקוד' של
שניהם, כשזה נודד כל הזמן). הוא החליט לייצב את עצמו בעולם
החללית המיניאטורי. כמו בכל ספינה כבר מאות (ואולי אלפי?)
שנים, ליד המיטה יש ברושורה בה כתוב הכל.
'ברוך הבא לחללית 'סאנדורה'. להזכירך, אינך נמצא יותר בשטח
שיפוט בינלאומי. לפי החוזה עליו חתמת בהזמנתך את הכרטיס (ולפי
אמנת תעבורת החלל הבינלאומית), אתה ושאר החללית נמצאים תחת
שיפוט מקומי של 'תעבורת חלל', חברה עצמאית. החוק התקף כאן הוא
חוק 'תעבורת החלל' (וחוק בינלאומי) ולחברת 'תעבורת חלל' יש
כושר שיפוט בלתי מוגבל.' בלה בלה בלה זבל לגאלי כזה. הוא כבר
חתם על מיליוני חוזים כאלה (לפי חוק חדש באמנה בינלאומית
כלשהי, אפילו אתר ברשת יכול להכריז על עצמאות לאומית, לפי חוק
מקומי, ועל ממשלה מקומית). החוזה המשיך לתאר את כל הדברים
שאסורים בחללית 'כדי למנוע חיכוך מיותר בין הנוסעים':
אסור להמר, לקחת סמים שאינם מאושרים רפואית, לקיים יחסי מין
(!) (הוא עבר על סעיף זה שוב: "עם כל אדם שלא הביע הסכמה מלאה
למעשה כזה מראש בתחום שיפוט של המדינה בה הוא מכריז על
אזרחותו").
המקום הזה ממש תקיף. בכל מקרה, אפשר להבין אותו. אדם שאונס
בחורה, והיא מתלוננת על כך רק לאחר עזיבתו, אף אחד לא יכול
לגעת בו על זה. הם לא מריצים מועדון פנויים פנויות, כמסתבר.
המסמך ממשיך ומדבר, ולמעשה נותן את הרושם שאתה לא צריך לעשות
כלום חוץ מלשבת חדר, ואולי לצאת לאכול.
החללית אפילו לא מכילה באר.
הוא ישב בחדרו וחשב. הוא יצא לארוחות כשהיה רעב, ופלט פקטות
חומות למתקן שעל טיבו הוא לא חשב לעמוד כשגופו דרש. אחרי שלושה
ימים החללית הגיעה לנמל העיר המעופפת 'פאראדוניה'.
בכל נמל נורמלי, היית מצפה לירידה רגילה, אולי בדיקת מכס
(למדינות שעדיין נהגו בעסקים מלוכלכים כמו מכס) ובדיקת נשקים
רגילה.
בפאראדוניה, דברים נעשים אחרת. אתה מגיש את כל המזוודות שלך
(ואת עצמך) לנציגי פאראדוניה בנמל העגינה, שמרוחק מהעיר עצמה.
אנשי האבטחה עוברים על כל התיקים. מילת המפתח כאן היא לא
חיפוש, אלא אישור. הממשלה לא מחפשת אצלך רכוש גנוב או נשק.
פשוט אסור לך להכניס כלום בלי אישור ממשלה. הפרטיות לא רק
נזרקה מהחלון, אלא גם ירו בה טיל אטומי.
כשהוא קיבל את תיקו בחזרה, התיק נראה אותו דבר. אבל מבט קצר
מראה את ההבדל: כל הבגדים והחפצים שלו סודרו מחדש, לאחר שנבדקו
בקפידה.
כרגיל, הכל היה מוכן מראש - היתה לו דירה ב'סטילס 2', רישום
באוניברסיטה, הכל. עכשיו הוא רק צריך להחליט מה הוא עושה כאן