איש אחד עמד על מדרכה ונדרס.
הוא היה בדרך לערב קסום, כך לפחות הבטיחו לו במודעה שראה
בעיתון באותו השבוע. ערב קודם לכן הוא ישב ורקם חלומות ומזימות
על כמה היום שלמחרת הולך להיות קסום ולכן לעבודה בבוקר הוא
הגיע רגוע. הוא לא גידף את הלקוחות, גם לא את הבוס השמן, שתמיד
מעשן לו מול הפרצוף. הוא אפילו היה נחמד למוכר הנקניקיות
בפינה, זה שמרמה אותו תמיד בכמה סנטים. הפעם המנוול, אף הרחיק
לכת ונתן לו נקניקייה שריח כבד של קלקול קיבה עתידי רדף ממנה.
הכול שטויות חשב בליבו בשמחה. אם היום מתחיל רע ההמשך חייב
להיות מעודד, לא? הוא כבר הריץ במוחו היוקד כמה תסריטים, אם
כמה נשים ירצו אותו מה יעשה? אם תהיה שם בלונדינית, ברונטית
ואדמונית, את מי הוא יבחר? ומי בכלל מבטיח לו שמישהי תסתכל
עליו, אחרי הכול הוא כבר די הרבה זמן לא פלרטט עם מישהי ובטח
לא זיין. גם אם מישהי תחליט ללכת עד הסוף, לאיפה יביא אותה? זה
דורש הבהרה חד משמעית שאליו הביתה אי אפשר ללכת. אחרי הכול רק
יומיים לפני כן הוא רצח את ההורים שלו ושניהם נמצאים באמבטיה,
מחכים לפינוי. טוב, חייב לצאת הערב זיון לפני שלוקחים אותו
לכלא או לאיזה מוסד סגור לאשפוז. זהו, הוא צריך להיות אמפטי
מצד אחד כשהוא מקשיב לשיחות הסופרמרקט עם הנשים המטומטמות שבטח
יהיו שם ועם זאת אסרטיבי, להשתתף בשיחה ובשלב מסוים אף להוביל
אותה. טוב, אם שלושתן ישתתפו בשיחה: הבלונדינית, הברונטית
והאדמונית, הוא הולך ללכת על האדמונית. הוא עוד לא הספיק לזיין
אדמונית, בקושי חצי בלונדינית. עד עכשיו הסוגיה בדבר היותה
בלונדינית אמיתית או לא, לא הובררה סופית כי בדיוק כשהעניינים
בניהם התחממו אמא שלו קראה לו מהסלון לעזור לה עם השלט של
הטלוויזיה שהפסיק לעבוד. כשהוא חזר לזיין גם המה שמו שלו הפסיק
לעבוד, אז היא כבר קמה ,התלבשה בחושך, קראה לו 'אימפוטנט'
ויצאה. עד עכשיו המחשבה שהוא לא יודע אם הוא פספס בלונדינית
אמיתית או לא הורגת אותו, אז הוא הרג את אמא. את אבא הוא הרג
כי אבא לא יכול בלי אמא ואם אמא מתה אז הבא בתור יהיה הוא, כן
הוא כי אבא ישגע לו את השכל ואת הלב מרוב רגשות אשם ולו אין
זמן להתעסק בזה עכשיו. מחכות לו משימות חשובות במשרד, עוד כמה
גופות ממוצעות לזיין וחוץ מזה מי יבשל עכשיו לאבא שאוהב רק
אוכל של אמא? אז במקום שייתן לו לגווע לאיטו, הוא החליט להיות
בן מסור, אוהב ומתחשב ולהרוג אותו גם.
אז מה ללבוש הערב? ההתלבטות קשה בזה אין ספק, הוא חייב להיראות
במיטבו, אולי הוא יפתיע עם הווסט הכחול שאמא תמיד אמרה שמונח
עליו כל כך יפה? הווסט עם המכנס בז' ילך יופי. הבז' דורש גיהוץ
,מזל שאמא הספיקה לגהץ לו לפני שמתה, חוץ מזה אחרי היום בערב
הוא כבר בטח לא יצטרך לגהץ אותו. מחר הוא ילך למשטרה ויתוודה
על אמא ואבא, עדיף להיות בכלא מאשר לסבול את הסירחון הזה עוד
יום אחד. גם לא בא לו להתעסק בפינוי, זה דורש כל מיני תכנונים
ולוגיסטיקה ובסך הכול בשביל עוד כמה ימים של שקט עד שהמשטרה
תמצא את הגופות, לא שווה לו כל המאמץ. אבל מה שבאמת הטריד אותו
יותר מכל הייתה המחשבה של איך השכנים המגעילים שלו אפילו לא
טורחים לשאול אותו מה שלום הוריו, הרי הם כבר לא ראו אותם כבר
כמה ימים. במיוחד השכנה מלמטה עם הכלבלב. תמיד אמא טרחה לאפות
לה עוגיות יבשות ואיפה היא עכשיו? איזה אנשים זבל, חשב לעצמו,
מרוכזים בעולם של עצמם, לא אכפת להם אם אנשים שחיו לידם כבר 30
שנה מתים. מזל שהוא בן טוב שילך מחר למשטרה כי אם זה יהיה תלוי
בהם יעבור עוד זמן רב עד שמישהו מהם יטרח לחלץ את הוריו
המסכנים מהדירה. טוב, מספיק עם המחשבות השליליות, הוא יחזור
למשרד יארגן את ענייניו האחרונים הדחופים, אלה שלא סובלים
דיחוי לשבוע- שבועיים הקרובים. זה בטח בערך הזמן עד שיארגנו לו
מחליף. חבל, דווקא היה לו סיכוי טוב להיכנס לרשימת העובדים
המצטיינים השנה ולזכות באיזה העלאה צנועה. הוא סיים את עבודתו,
יצא הביתה, התקלח, התלבש, לקח את הכתובת המדויקת, עצר באמבטיה
להגיד שלום לאבא ואמא עם הבטחה שלא יחזור מאוחר ויצא לדרכו.
הוא עמד על קצה המדרכה כשפגעה בו מכונית, הוא נדרס ומת במקום.
מהרכב הפוגע יצא אישה אדמונית, בעלת גוף ממוצע אשר התחילה ליבב
בפני העוברים והשבים: "אני לא מאמינה, הייתי בדרך לערב קסום
ותראו איך נגמר לי היום, איזה חרא של סיום.."