חיכיתי לה.
היא ירדה מזיון בחמש אחר הצהריים מהבניין שלי. מיהרה לסאאב
השחורה שלה, חבושה במשקפיים שחורים. כאילו שהשכנים כבר לא
יודעים איך קרוב לשנה בכל יום שלישי היא באה לכאן לשעתיים כדי
לזיין את הבעל שלי.
האמת, דיי התרגלתי לעובדה שבזמן שאני במשמרת מסריחה של בית
החולים, עסוקה בלנגב ולנקות את המחלקה האורולוגית יש מישהי
שעושה בייביסיטר לבעל היפה שלי.
בכלל, אם הייתי צריכה לבחור באופן תיאורטי את המאהבת של בעלי
אין ספק שהייתי בוחרת בה: צעירה, אבל לא מדי, גבוהה עם רגליים
שלא נגמרות, ציצי מדהים ובכלל היא קלאסה, אין ספק. אני גם
יודעת שהיא מאוד אוהבת את הבישולים שלי. כל שלישי בבוקר בעלי
מבקש שאכין את הקוסקוס שלי או את הצלי עם תפו"א, לסירוגין.
כשאני חוזרת הביתה אני יודעת שהיא אכלה מהצלחות שלי, התקלחה
במקלחת שלי וזה כמעט מטריד כמה התחושה שבעלי בחברה טובה עושה
לי טוב.
כל ערב אחרי שהיא הולכת הוא הרבה יותר רגוע, יותר אוהב. ייסורי
המצפון עושים בו פלאים. הוא  מקלח את הילדים ומשכיב אותם
לישון. כשהוא ניגש אליי הוא עדין, לא ממש מתלהב, אבל יודע
בדיוק מה אני אוהבת והוא עושה את זה כ"כ טוב שאני ממש לא
מסוגלת לוותר עליו. בכלל הפכתי להיות מכורה לזיוני יום שלישי
שאחריה. בגלל זה גם התחלתי לעקוב אחריה, לוודא שהיא מגיעה, כדי
שהזיון שלי לא יידפק.
כשאני  מהרהרת בנושא- בעצם כל הזמן, אני מנסה להבין מה היא
מצאה בו, כי די ברור מה הוא מצא בה. חוץ מזה היא נשואה באושר,
ככה לפחות הבנתי חיה באיזו שכונה צפונית בעיר שלנו ואנחנו-
גרים בשכונה כ"כ עלובה שכשהיא דוהרת לכאן עם הסאאב שלה זה נראה
כל כך מקומם.  
את המשמרות שלי התחלתי לצמצמם, לוודא שאהיה שם תמיד כשהיא
יורדת במדרגות, אפילו מעלית אין לנו והיא נראית כ"כ זוהרת, כ"כ
לא שייכת, זרה ונחשקת. היום כשעליתי אחריה במדרגות הרחתי עדיין
את שייריי הבושם שלה עם זה של בעלי, שגם אותו היא בטח קנתה לו.

זה בטח נשמע כמו אישה נבגדת שפיתחה פרנויה, אבל עובדה היא
שלפני כמה ימים כששאלתי אותו מאיפה הגיע הבושם היקר הזה, הוא
ענה שסתם הסתובב איזה מישהו ליד החנות ומכר את זה בזול וזה בטח
רק חיקוי של איזה מותג שווה. אני כבר יודעת לזהות מתי הוא משקר
לי ואני מקבלת את זה בחיוך. הוא לא ממש אשם גם אני במקומו לא
הייתי עומדת בפיתוי של גם לזיין יפה כמוה וגם לקבל ממנה מתנות.
מה יש לא מגיע לו? הוא בטח עושה את העבודה כמו שצריך אם היא
ממשיכה לבוא לכאן, לא?

כשאני שואלת אותו איך עבר עליו היום בעבודה והוא בסה"כ עובד
חצי יום בחנות הירקות השכונתית, הוא מזיז בעצבנות קלה את
הבלורית הכל כך יפה שלו ואומר: "כרגיל, את יודעת, עבדתי, לקחתי
את הילדים לאימא שלי ונחתי קצת". ואני מרימה את המכסה של הסיר
ורואה איזה יופי, היום הם כמעט חיסלו הכול, כנראה שהיה ממש
מוצלח, "היית ממש רעב היום, הא?", "כן, חבל לך על הזמן, הרגשתי
שאני מסוגל לאכול פיל" ואני מקשה: "מוזר שדווקא בימי שלישי
תוקף אותך רעב כזה, הא?", "כן, הא? באמת מוזר" ואז הוא ניגש
אליי ומשתיק אותי בנשיקה, אם אני לא טועה עוד מורגש טעם קל שלה
ואני חושקת בו יותר מתמיד. אנחנו מתחילים להתפשט במהירות
והולכים לכיוון חדר השינה ואז אני עוצרת אותו."אולי נזדיין
במטבח, על השולחן?" ומבינה מיד לפי המבט הנבוך, לפני שעה הוא
זיין אותה בדיוק כאן, על השולחן. "טוב, למרות שיותר נוח במיטה,
לא?","די, תפסיק להיות כבד, מה קרה אי אפשר לנסות דברים חדשים.
אחרי כ"כ הרבה שנים ביחד, אם לא מגוונים בבן זוג לפחות נגוון
במקום, נכון?" , "איך שבא לך" ואני כבר מבינה שלו כבר לא ממש
בא, ירד לו החשק והאמת, לא ממש אכפת לי. עבדתי קשה בשביל הזיון
הזה ואז אני מתנפלת עליו בתשוקה מחודשת "בוא חמודי, בוא לאימא"
כשהוא משכיב אותי על השולחן אני רואה בזווית העין, איך אני
נראית- בדיוק כמו איזה אימא: ירכיים עבות, שערות שלא הורדתי
כבר איזה חודש, הצפת צלוליטיס בכל מקום אפשרי בגוף, פתאום גם
לי יורד החשק. מזל שאין לי זין כי הוא היה ישר מרגיש ועכשיו
כשהוא מזיין אותי הוא בטח שואב את ההשראה ממנה.
חבל שאי אפשר לגנוב מחשבות, למחוץ אותן. מצד שני, מזל שאי אפשר
כי זה בדיוק מה שמחזיק את הזיונים בינינו, זה ברור לי. מאז
שהיא נכנסה לחיינו המין השתפר פלאים ובעצם חזר להיות כי לפניה,
תקופה ארוכה כ"כ לא היה בינינו כלום. עכשיו הזיון נהיה חלש,
כמעט לא מורגש, הוא אפילו לא גמר. אני גמרתי אומר לשים קץ
לסיפור הזה.
"שבוע הבא זה חג הפסח" אני אומרת מתנשפת ויורדת מעליו, "אתה
יודע על איזה יום זה נופל? שלישי. איזה יופי? פחות משמרת ערב".
כנראה שהוא לא ידע, ראיתי את המבט המיוסר שלו. "באמת? כן
,יופי. את מי את מזמינה השנה לחג?", "נראה לי שרק את אחי
ואחותי, מה אתה חושב"? הוא עוד חשב על הזיון המבוזבז, זה ברור.
"נראה לי בסדר, איך שבא לך"."טוב, אני נוסע להביא את הילדים
מאימא שלי, את צריכה משהו?" אמרתי "לא" החלטי והתכוונתי ל"כן.
אני רוצה אהבה. רוצה שתחשוק בי באמת", אבל לא העזתי לומר.
במהלך כל השבוע שאחרי הייתי עסוקה בהכנות לקראת החג. היה לי
חשוב לעשות את האוכל המוצלח ביותר שאוכל. בכל זאת אמי נפטרה
והרגשתי חובה בתור האחות הבכורה לדאוג להם, העובדה ששניהם כבר
גדולים ונשואים שינתה לי כהוא זה.
בבוקר החג דווקא שמחתי שיש אפשרות לשמוח קצת באמת. ניסיתי לא
להטריד את עצמי בשאלה מה היא עושה עכשיו, בטח גם מתכוננת לקראת
החג, מתוסכלת מהסיבה שאת הבעל שלי היא לא תוכל לזיין היום.
כשהגיע הערב כבר הכול היה מוכן: הארוחה החגיגית, כולנו היינו
לבושים במיטב מחלצותינו, מחכים לאחים שלי שיבואו. התכנסו כולנו
בסביבות השעה שבע בערב והיה כ"כ נחמד להרגיש כמו פעם, בעבר
כשעוד הכול היה בסדר. כשסיימנו את ההגדה קראתי לאחותי סמדר
שתעזור לי במטבח ואז נשברתי וסיפרתי לה שאני חושבת שבעלי בוגד
בי. "מה פתאום, איך הגעת לזה?" היא אמרה "את בטח הוזה, זה סתם
כי טוב לך, יש לך בעל נפלא, שני ילדים שמעריצים אותך, מה את
מדברת  שטויות", "זה לא שטויות סמדר ואני מבקשת שתפסיקי לבוא
לכאן ולזיין את איציק כל שבוע. אני מצטערת, אני אוהבת אותך
נורא, אבל אם אצטרך לבחור בינך לבין בעלי, אני מעדיפה להישאר
עם הבעל. אני מקווה שתיהני מהארוחה כי היום כפי שאת יודעת יום
שלישי ובישלתי בדיוק את מה שאת אוהבת. כדאי לך, כי זו הפעם
האחרונה שאת הולכת לאכול אותה." הרמתי את הקערה עם הצלי
ותפו"א, חייכתי אליה והלכתי לסלון.