במזג אויר קודר,
פנים עצובות ונפש בוכה
ומסכי עננים אפורים
שנותנים הרגשה
שכולם מסתירים
אמת קצת כואבת מאחורי החיוכים
הם תמיד מתרחקים כשאחרים מתקרבים.
זאת תחרות עלובה על כמות הבעיות,
ואיך שקשה להם בעולם
ומי אמר שקל לחיות?
לי יש ספק ויש מקום לטעות
למי יותר כדאי ללכת מכאן?
רק תכוון אותם לשם.
אז הם הולכים לפסיכולוג
אחרי שאיבדו כל תקווה
שיגלה מה יש בפנים
"אל תטרח לענות, רק תגיד,
ממה כולם מפחדים?
ולמה כולנו כל כך מטורפים?"
עכשיו הם נמנעים מלהגיד שטויות, אז הם שותקים
זו הפעם המיליון שהם משתנים
כבר איבדו זהות ואנשים קרובים נעלמים
"חיפוש עצמי זה בולשיט שעדיף להשאיר לאחרים"
אמת קצת כואבת שהם מסתירים,
במזג אויר קודר, מאחורי החיוכים. |
