11 הרוגים ושלושים פצועים, אמר הקריין ב CNN. נשענתי לאחור,
הנפתי את היד למעלה כמו כדורגלן שמבקיע גול וסיננתי , יש ואחרי
שניה אמרתי בשקט, ציוניים מסריחים, מה חשבתם תסתובבו ככה
מבסוטים בירושלים ואנחנו נקשקש בזנב, בתחת קיבלתם אותה , נראה
אתכם עכשיו במטוסים, יאללה נראה אתכם, יא פחדנים. חשבתי על ערן
מהמוסד שעבדתי אתו בפריז כשלמדתי לדוקטורט שלי, הוא היה מתפלץ
החרא הזה אם היה יודע איך אני משתמש בכל השיטות שלו עכשיו
ומזיין אותם את הישראלים האלה, חשב שאני פרייר הטמבל הזה.
עברתי לערוץ הישראלי, בטח משדרים חייכתי וצעקתי פאהים, תביא
קסטה, תשים בוידאו, מהר. מה הלחץ אמר פאהים כשנכנס לחדר בריצה?
רציתי להגיד לו תראה איזה אבא יש לך, לא סתם פרופסור
באוניברסיטה, תסתום להם את הפה לכל החברים שלך במסגד, אבל
במקום זה רק שתקתי. הקריין בטלביזיה אמר שהמחבל המתאבד חבש את
אברי מינו בנייר טואלט, כן חשבתי בסיפוק זו המצאה שלי, הייתי
צריך למצוא לו פתרון לילד, הוא היה מודאג שהזין שלו לא יפגע
מהפיצוץ, מהמסמרים. האמת היה שכמעט חייכתי כשהוא שאל אותי אם
אין סיכון שהוא לא יצליח להיות עם הבתולות אם הפיצוץ יפגע בזין
ובביצים שלו, בשניה הראשונה לא הבנתי על מה הוא מדבר וכשהבנתי
כמעט ואמרתי לו וולאק יא אהבל, אתה הרי לומד מדעים, הכרתי אותו
בהרצאה שלי על פילוסופיה של המדעים, אתה לא מבין שכל הגוף שלך
יפגע, מה אתה מדבר פה על הזין שלך פתאום. אבל שלטתי בעצמי
ובסבר פנים חמור אמרתי לו וואלה, אתה בחור חכם אתה, לא חשבתי
על זה, אתה יודע מה זו באמת בעיה, אני אלך לדבר עליה עם הקאדי
ונמצא לך פתרון כבר. והפתרון מה היה נייר טואלט סתם נייר
שלקחתי מהמסעדה ליד הבית שלי מהשירותים שם. חאלד טפח לי השכם
וחייך, אתה איש חכם, אתה ולמרות שידעתי שחאלד לא סיים אפילו
תיכון זה החמיא לי שהוא אמר לי שאני חכם, הייתי מבסוט, הם אף
פעם לא האמינו בי בארגון, אתה?! הם אמרו לי בזלזול כשהצעתי את
עזרתי בגיוס, מה לך ולפצצות?! הם הוסיפו חצי מחייכים. ואז סמיר
הפנאט, שמבלה את כל ימיו במסגד, הוסיף, עזוב, לך לאוניברסיטה,
פה אין מקום לתיאורטיקנים, פה צריכים אנשי מעשה. ידעתי מה זה
אנשי מעשה אצל סמיר, למוסלמים אדוקים, לא אירופאיים כמוני. הם
לא יסלחו לי אף פעם על שנסעתי לצרפת, על הלימודים שלי, על
ההשכלה שלי, חשבתי. אני מבין את הצעירים אמרתי להם בתגובה, אני
נמצא אתם כל היום באוניברסיטה, ואני יודע איך לדבר איתם.
אברהים האמין בי ולא אכזבתי אותו 15 הצלחות היו לי עד היום,
יותר מסמיר ומכל אחד אחר. הבאתי להם שיטות שהם לא חלמו עליהם,
חלקן למדתי מערן המוסדניק שחשב שהוא גייס אותי ורק אחרי ששילם
לי את כל הלימודים בצרפת הבין שאני לא יודע כלום וחלקן המצאתי
בעצמי. אצלי הבחורים היו אחד, אחד, מבינים עניין, יודעים להגיע
למקום הנכון ויודעים איך להפעיל את הפצצה בזמן ובמקום הנכון
ולא בדרך למקום.
אבא אמר לי פאהים, אבא תראה את היהודים האלה, הרוצחים האלה,
תראה איך מתו כמו כלבים שהם, פחדנים. הסתכלי עליו בחצי חיוך
ואמרתי, כן פאהים, מצאו עם מי להתעסק אתנו אהה, החלפתי לערוץ
שלנו ושם גם דיברו על הפיצוץ, הראו את התמונה של עלי הסטודנט
שלי עם חולצה מנומרת וקלצ'ניקוב ביד, ואני רק חשבתי על איך
שאברהים בטח מבסוט עכשיו, התיישבנו פאהים ואני על הספה
והחזקתי לו את היד ואמרתי לו כבר בן 16 אתה, תראה איזה גבר
אתה. פאהים השתחרר מהאחיזה שלי והשעין את ראשו קדימה על ידיו
הקטנות, ומלמל, יא ווארדי, איזה גבר זה, איזה גבר, והעיניים
שלו נצצו ככה בחושך. אמרתי בקול רועד, מסכן, בחור כל כך צעיר,
המשפחה שלו בטח סובלת. פאהים אמר, על מה אתה מדבר אבא, מה
סובלת, היא מאושרת, הוא שהיד, עכשיו הוא בטח בשמיים עם כל
הבתולות, תראה כמה יהודים הוא הרג, תראה איזה גבר. בזהירות
ניסיתי ואמרתי, איך הוא יהיה בגן עדן אם הוא התפוצץ כולו,
תאמין לי עדיף לעזור למולדת בדרכים אחרות. פאהים הביט בי בזעם
והעיניים שלו נצצו עוד יותר על רקע התמונה של עלי הסטודנט שלי.
מה אתה מבין אבא בכלל, תשאל את סמיר חבר שלך הוא יגיד לך לאיפה
הם הולכים, לגן עדן. מה סמיר?! צעקתי בעצבים, מה סמיר?! מה הוא
אמר לך צעקתי על פאהים. לא אמר לי כלום אמר לי פאהים, ומלמל
משהו נוסף מתחת לשפם. מה אמרת? פניתי אליו בכעס נוראי, כשאני
מנסה לחשוב מה אמר לו סמיר ומתי בדיוק הוא ראה אותו. פחדן הוא
צעק בכוח, אתה פחדן כל החברים שלי אומרים שאתה פחדן, תלך
לאוניברסיטה שלך, תתחבא שם. ובפעם הראשונה בחיי נתתי לו סטירה,
אבל חזקה שהפילה אותו לרצפה, כמו שהייתי חוטף מאבא שלי כשהייתי
ילד, כשגרנו ביפו, כזו שהבטחתי שאני לא אתן לילד שלי אף פעם.
איך הוא יגיע לגן עדן צרחתי, בייאוש, סתם עוד ילד טיפש שמת
ושהרס את המשפחה שלו לכל החיים, מה אתה מאמין לכל שטות שאומרים
לך ברחוב פה החבורה של אנאלפביתים הזו. איך הוא יגיע כולו
מפורק לגן עדן, בחתיכות?! איך הוא יזיין בלי זין?! גיחכתי ונזל
לי קצת רוק על החולצה. אבל פאהים לא ויתר והוא התרומם מהרצפה
וצעק לי, אתה בעצמך אנאלפבית, אתה חושב שלא חשבו על זה אתה
חושב שכולם פחדנים כמוך, לא שמעת בטלביזיה, לא ראית, הוא עטף
את האיברים שלו בנייר טואלט, הוא לא יגיע בחתיכות לגן עדן, הוא
לא, צעק פאהים. שתקתי, ניסיתי להתיישב על הכורסא, חיפשתי אותה
עם היד, איבדתי את שיווי המשקל שלי וכמעט נפלתי, ואז פאהים תפס
אותי ועזר לי לעמוד, ואמר, אבל הפעם בשקט, כאילו הוא מסביר
לילד קטן, מנחם אותו, מה אתה חושב אבא הוא עטף את זה בנייר
טואלט, זה בסדר אבא, זה בסדר, אל תדאג, הוא לא יגיע בחתיכות.