במקום בו ישכון גופי
כבר היה שדה ירוק שנפרש ללא סוף
במקום בו נמוגה נשמתי
יתרוצצו ילדים רבים ונשמע שם עוד צחוק
ודמי שנשפך לכל הכיוונים
ישקה בפעם האחרונה פרח שנבל
על המצבה בה יהיה חקוק שמי
ינוח לו פרפר, לרגע אחד
על הקבר שכעת הוא ביתי
יירד לו הגשם וישטוף את זכרונותי
מעל הים שם יהלכו מחשבותיי
תעוף לה ציפור ותעלם אל האופק
ברחובות שפעם שטפו את עיני
תהלכו גם אתם, אבודים, עד בלי די
והכאב שהציף את עורקיי
ישוב ויביא עימו דמעה אל עינייכם
העצבות שסימאה את עיניי
עוד תחרוט על ליבכם את כל רצונותיי
ורק דבר אחד אחרון אבקש מכם
על האבן הקרה, לכו, השאירו אותי על כל פחדיי
וכיתבו
כי חייתי את חיי. |
