מה עדיף ?
למלא חלל ריק ?
לחיות עם מה שמלא ?
לחיות עם חלומות שלא יתגשמו
או להסתפק בשאיפות הקטנות שמתממשות ?
לישון כל לילה עם מחשבות שאפשרי שלא יעלמו
או לעצום עיניים ולהכריח את עצמך לא לחשוב ?
לראות רק חושך בעינים ולא להסתכל בפנים,
להרגיע את הלב ולהסביר לו משהו שאני בעצם לא מבינה.
זה רע לרצות יותר ממה שמגיע לך ?
ממה שנותנים לך ?
לחלום וגם לצפות שזה יקרה...
לחכות שזה יקרה ?
או לגרום לזה לקרות ?
ואם מנסים, איך יודעים מתי צריך לוותר,
התהייה לא תעזוב אף פעם...
אולי יכולתי יותר, אולי ויתרתי מהר מדי,
אולי זה אף פעם לא היה קורה.
אז לא לנסות ? לא לצפות ? לא לחלום...
רק כדי לא להתאכזב ולא לדעת שנכשלתי.
למה אין תשובות עכשיו ?
למה תמיד צריך לחיות את החיים שיקרו והכל במחשבות,
לא מרגישים את העכשיו מרוב שמנסים לשפר את העתיד.
בינתיים הזמן עובר לי וטס מול העיניים,
אז מה כדאי - לחיות את העכשיו ולא לבזבז את הבינתיים בחלומות,
בנסיונות, בהסברים, בכישלונות, בציפיות וביותר מדי שאלות ?
אז מה אתה אומר,
מה עדיף ? |