ערן נענע / תפרים |
שראיתי בין עינייך ברסיס של שנייה,
לראשונה
לא ידעתי איך לתפור.
ברועד יד
המחט קמלה ונפלה
כמו נהייתה לחוט משי
הצונח מבעד לעין הצרה,
לחור הסגלגל.
ושמיכת הטלאים העוטפת אותנו
הגדלה עימנו
בכל מבט,
בכל חיוך
ובכל ארוחה,
מכליבה לעצמה
טלאי
ועוד טלאי
ועוד טלאי
מרגישה כמו שמיכת לוחמים
המתכסים בה
בשיטת "המיטה החמה",
שרק רוצים לישון
ולא מאומה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|