אתה יושב מולי בחומוסיה שמצאנו בצידי הדרך. אתה קורע חתיכה
מהפיתה ומעמיס עליה עיסה לא אטרקטיבית מלאה בפול, ואני מוצאת
את עצמי מתפללת שבן הדוד במטבח דאג להשתין לך בתוך החומוס.
את הבליסה את עוצר רק כדי להסביר לי, שאתה נשאר איתי כי אני זו
שאפגע יותר אם ניפרד. אתה כבר מזמן לא שם, אם אי פעם היית
בכלל, בתוך מה שחשבתי שהוא הקשר שלנו, אתה משקיע יותר מאמץ עם
בחורות שהן הכל חוץ ממני. והחושים העיתונאים שלי שבדרך כלל
עובדים שעות נוספות ולא לצורך, לא הבינו שהם מגדלים מחדל קטן
מתחת לשמיכות הרגש.

בכוונה הזמנת חומוס עם פול, כי אתה יודע שאני לא מסוגלת לאכול
את הגרגרים הקטלניים האלו. הגוף שלי לא יפרק את החומר, אני
איחנק ואמות. כמעט לא שמתי לב לרעל הזה, שהחומוסאי החביא
בשיטתיות בתוך החומוס, הייתי בשירותים כשהזמנת ולא עצרת בעדי
מלקחת חתיכה של פיתה, להערים עליה את המשחה הזו. במקרה ראיתי
את הקיטניה הארורה הזו, אולי רצית שאני אמות. אולי זו הייתה
מזימה יחד עם הערבי מאחורי הדלפק, להרוג אותי.
אני מורידה את הלחם הקטלני ומניחה אותו על מפית מלוכלכת שהייתה
על השולחן. אתה מסתכל עלי ואומר לי שלא נורא שאני לא יכולה
לאכול, במילא לא הייתי צריכה את זה, תוך כדי אתה ממשיך למרוח
אותי בזה שאני חשובה לך. אני מרגישה עכשיו יותר מטונפת מכל
המקום שאני יושבת בו, אתה מדסקס על זה, שלא הבטחת לי אהבה.
מבחינתך אלו היו יחסים של קח ותן, אני נותנת לך כל מיני
שירותים. ללכת לדואר, להכין עבודות, לדאוג לך לתרופות בשעת
מחלה. מצידך מוענק ביטחון ומקום לישון בו שאין לי כוח יותר לאף
אחד. משא ומתן על הלב שלי.
אתה משתף אותי בעל כורחי בדעתך שקיימת את הצד שלך בעסקה ומנתח
את העובדה שלאחרונה אני מתחילה לפשל. בעבודה האחרונה קיבלת 73
וזה ממש לא נראה לך. ומילא אם זה היה המקרה היחיד, אבל בפעם
האחרונה שהלכתי בשבילך לסופר, ואז עוד החשבתי את זה כמחווה של
רצון טוב, ביקשת בפירוש מיץ ענבים של פז והבאתי לך מיץ ענבים
של פריגת. ככה שזה מתחיל להיות לא שווה לך, רק שאני אדע. אזהרה
אחרונה.
אני מסתכלת על המפית בהזדהות ושואלת אותך למה אמרת שאתה אוהב
אותי, המבט שלך מכיל פחות אהדה מאשר על צלחת החומוס שכבר חיסלת
ותוך כדי סימון לחומוסאי לקבלת חשבון, אתה טוען שזה היה חלק
מקיום הצד שלך בחוזה. זה חלק מהביטחון ושזו דוגמא מצוינת לזה
שעשית דברים שלא באמת רצית לעשות. אתה לא מבין למה אני עושה
אותו דבר.
החשבון מגיע ואף שריר לא זז לך בפנים, האישונים שלך ממוקדים
עלי.
אנחנו מסתכלים אחד לשני בעיניים, לא למדת כלום? אתה שואל אחרי
כמה דקות של מלחמה קרה, למה את לא משלמת?
מה תיתן לי אם אני אשלם? אני שואלת ומגייסת את פרצוף הפוקר
שלי, פרצוף שלמדתי לחקות מסבתא שהייתה יושבת כל יום רביעי
ומשחקת עם החברות שלה. תמיד ששאלתי אותה איך היא יכולה לקנות
לנו כל-כך הרבה צעצועים, הרי הפנסיה שלה קטנה, היא היתה עוטה
את אותו פרצוף בדיוק.
אתה פשוט טוען שאתה מחזיר לי בעבור שרותי, אז אני רוצה לראות
את זה, אחד לאחד.
אתה מסתכל על המפית המלוכלכת תוך כדי הוצאת הארנק מהכיס, כמה
זמן לא ראיתי את התנועה הזו.
אני עוצרת בעדך ואומרת שהפעם זה עלי. שמה שטר של 20 על חתיכת
הפיתה הקטלנית שכמעט גרמה למותי קודם ודואגת למרוח על משה שרת
חתיכות פול. אני מוחקת לשניכם את הפרצוף השבע. אני קורצת למכין
החומוס תוך כדי שאני יוצאת, הוא מחייך אלי. בטוח השתין לו
בחומוס.