ש. מינוס / שדותיה |
שעמד בינינו,
עמדתי וליבי אינו שלם.
עמדת כפי שאת,
כבר לא יכול לדעת -
אמת, חלום, מעשיה.
בהתלכדות הרגע,
מועד לקירבה,
עת להבנה,
היא מספרת
שהיא מרגישה כמו שדה של נצח
שכולו קוצים,
יובש קיומי עצור חיוניות
בעוד אני רואה בה
את הקשת שבענן.
יפהפיה אך כלל איננה שם,
כל כך רוצה להאמין
בשדותיה.
בהתגלפות העתים,
שכבה אחר שכבה מוסרת,
מגלה חלל הבפנים,
שם רובצות שתיקות,
ומכונת ערפל מפזרת חלומי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|