אין

כמו שאין ים בלי מים
כמו שאין ענן בלי שמים
כמו שאין ים בלי חול
וכמו שאין היום בלי אתמול

אין כי ככה זה
וככה זה כי אין

כמו שאין חלון בלי קיר
כמו שאין נשימה בלי אוויר
כמו שאין ניצחון בלי המשחק
וכמו שאין הכל בלי רק

אין כי ככה זה
וככה זה כי אין

כמו שאין חיים בלי הלב
וכמו שאין, אבל אין, אהבה בלי שזה כואב


מסיכות

ההופעה הגדולה נגמרה והחיים ממשיכים
יצאנו מההצגה ועטינו את המסכות על הפנים
מתחבאים מהעולם והמציאות
ונפשי שלי כעת בתהליכי גאות
אז הורדתי את הוילון וסיימתי את ההצגה
וראיתי את האמת מתחבאת באפלה
הבטתי בה פנים מול פנים
ופחדתי, אנה אנו הולכים
אבל אמרתי לא לויתור וחדל לייאוש
אני אאבק ואני גם אשרוד
אצבע את עולמנו בורוד
כי הירוק גובע והשחור אט אט משתלט
בינתיים ההשפעה היא דרך העט
אבל יום המעשה עוד יבוא
מהפיכה רבתי תגיע וצעקה תשמיע קול
חופש וחירות יבואו לכול


עונות

עונות השנה מתחלפות אצלי ימים ללילות
רגע קיץ וחם ורגע חורף מלא סערות
שלכת בחלוני מבשרת על בוא הסתיו
ואלו הם חיי עכשיו
אולי יום יבוא ואבנה מכונה
שתשלוט במזג האוויר בעולמי הקטן
אולי ישנה מכונה כזו כבר מזמן מזמן
אולי פשוט קראו לה אהבה



פינה משלי

מתיישב בפינה ומתחיל לבכות
את לא מבינה אותי והידיים רועדות
לא יכול לעצום את העיניים
כי הפיצוץ הופל לי את המעיים
אז קם והולך
או רץ ונושך
אבל לאהוב לא אוכל יותר
כי הלב שלי שרוף
והזין נשבר
מוות


ריחוק

רוצה לגשת ולהגיד מילה
אבל מקום יושב ובוהה בתמיהה
לא פוחד מדחייה פוחד מאובדן
אולי עדיך כך שאת שם ואני כאן
ושוב חוזר הסיפור
כמו מנגינה נושנה בתקליט שבור
והריחוק נשאר
והניכור נותר
ואני
ואני
ואת


שאיפות

הסיגריות מונחות בקצה הבר
שואפות את האוויר שנשאר
והמוזיקה ברקע מתנגנת
רואה איך את קורנת
וזיו פנייך היפות
והברק מעינייך הבוהקות
מזכירים לי
איך הכוכב שנתתי לך נפל
והפרח ששתלנו יחד נבל
והחיים שהיו לנו יחד
אינם עוד