חיי מתרוקנים עם מצמוץ של העין,
עוד רגע אחד והכול נעלם,
אבל אני עוד פה בינתיים,
מחפשת אם נשאר בי עוד צלם אדם.
מתכנסת בתוכי ולאט נעלמת,
מתמוגגת בתוך מחשבות על אבדון,
כל דקה, כל שעה אצלי מיותרת,
כי אני אבודה בתוך ההמון.
לא שוחה עם הזרם,
לא נראית כמו כולם,
ומילים נזרקות לעברי,
כל מילה שפוגעת יוצאת עם הדם,
כן יודעת שזה אכזרי.
מתמודדת עם קשיים בדרכי שלי,
למרות שהיא לא נכונה,
פוגעת בעצמי בשביל להחלים,
כי לבכות אני לא מוכנה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.