יש אנשים שצריך להיזהר מהם,  הם נחשים. על בשרי למדתי שהכשת
נחש היא כעין וכאפס לעומת הכשתו של אדם-נחש.
לרבים מהאנשים יש דימויים מעולם החיות.
ישנם את הנאמנים ככלב (וכבר ראיתי כלבים שאינם נאמנים כלל
וכלל), לעומתם כאשר מדובר בכלבות, אין הדבר מדבר על נאמנות,
נהפוך הוא. המהירים הם כצבי (זה הסמל של הדואר), איילות הן
קלות הרגליים והנאוות. דובים אנחנו קוראים לכל מי שנראה נוח
להתכרבל בחיקו וקופים למכוערים ולאו דווקא לאילו שנתלים
בקלילות מסולמות, ודווקא זה נראה לי מוזר שכן קוף הוא אחד
מהחיות המקסימות בעיני וגור קופים זה הדבר הכי יפה שאני מכיר.
הכינוי עכבר מוצמד לדוחפי האפים, חולדה ועכברוש למרגלים, פיל
לרגשנים (שמעתי שהיה פיל שמת מרגשנות יתר), את בעלי העור של
פיל אפשר לעקוץ שוב ושוב והם לא מחזירים, אך חשוב לזכור שפיל
לא שוכח וכאשר הוא מתיישב עלייך הוא כבד.
הדבורים הם הפעלתנים, הצרצר לעצלנים, ברווז לכל מי שצולע.
פינגווין לנזירות, צפרדע למכוערות, שועל לערמומיים, זאב לכל
הרעים. הארוכים והגמלוניים מקבלים את הכינוי גמל או גמל שלמה.
חתולים הם המתפנקים וחתולות הן הסקסיות (למרות זאת כאשר אני
רואה חתולה ברחוב - לא בא לי עליה), הארנב בספרות קיבל את
תכונת המפוזר והמבולבל.
לאנשים טיפשים יש מגוון חיות  : חמור, פרה (יש לה את המבט החכם
הזה בעיניים - אומר שוביניסט ידוע). לעומתם לחכמים יש את
הינשוף.
על חזירים אני לא ארחיב, גם לא על קרציות. אנשים קטנים (ולא
בגודל) יקראו פשפש, לגדולים מהחיים כריש או תמסח. יונה קיבלה
תכונה של בתוליות ואת התמימות לקחה הכבשה.
השתקנים קיבלו את הדגים, הרעשניים את התרנגול. הגאוותנים הם
טווס, האדישים הם בת יענה, שהיא חיה פרה-היסטורית שנכחדה והיום
נקראת יען. חוזקה שייכת לקרנפים, שיכולים להזיז הרים, היפופוטם
מיועד למסורבלים.
מג'וק אנחנו נגעלים ואת הנמלה על חריצות מעריצים. פרגית בלשון
ארכאית, היא צעירה אשר נראית טוב למדי (חתיכה). אפרוח הוא אותו
אחד שלא הלך מעולם לחדר כושר וסוס הוא הבחור שאף פעם לא יצא
משם וסוחב את כולם על גבו.

אותך אני מדמה לאריה. שיערך השחור הפזור המתנופף לו מצד לצד
כאשר את מסתובבת, פנייך, עינייך - בגלל כל אילו, אני חולם
עלייך בלילה כאריה אצילי, אשר שומר על הטריטוריה שלו, על
גוריו, על עוצמתו.
ואני, כאשר חייכת אלי, הסתובבתי וברחתי כמו שפן.