בפעם האחרונה שראיתי אותך
היית עם מדים ואמרתי לך
צריך לשים בצד השני של החולצה
את סמל בני עקיבא "תורה ועבודה"
ועכשיו אני כאן,
יושבת עם חולצת תנועה, בספריה
מנסה לחשוב על פעולה...
פתאום רואה תמונה שלך,
לא סתם תמונה, עם מסגרת ותווית מזהב
שעליה כתוב "בוגר הסניף, חייל שנפל"
יורדת לגינה לשחק עם חניכים
ושם אבן ענקית, מצבה קטנה,
שעליה כתוב את בוגרי הסניף שנפלו בתשס"ו, תשס"ה, תשס"ד..
אבל לך יש עוד משהו מיוחד,
עציץ גדול ששתלו במיוחד בשבילך

אבל גלעד
מאז שהלכת הכל השתנה!
פתאום נפגשים ולומדים שיעורים לזכרך.
פתאום אני עם כל השבט בבית שלך
מסתכלים על תמונות, נהנים, נזכרים
ואז, רק אז
אומרים תהילים לעילוי נשמתך...
ורק אני שם, יושבת בפינה.
כולם אומרים "ה' נתן ה' לקח יהי שם ה' מבורך"
ואני חושבת ה' נתן ה' לקח, אבל למה דווקא אותך
אותך גלעד, האיש שמסתדר עם כולם, עוזר לכולם, עם הכי הרבה
חברים מכולם ...
אז למה דווקא אותך לקח?!