זה התחיל כמו סתם עוד משמרת משעממת. הפאב היה ממש שומם, כמעט
ולא היו בו אנשים, והיא סתם עמדה על סף הדלת, מחכה אולי יגיעו
אנשים וסוף סוף יתיישבו בשולחנות שהיו בתחום אחריותה.
עברה כבר שעה ועדיין אף אחד עוד לא הגיע. זה לא שבכלל לא נכנסו
לפאב אנשים אלא שיצא שהם בחרו להתיישב לא בתחום האחריות שלה.
כעבור מחצית שעה נוספת, כבר התחילה עבודתה , פה שולחן, שם
שולחן, לא משהו רציני, היה לה את כל הזמן שבעולם להמשיך
ולחשוב, להמשיך ולחלום בהקיץ.
תמיד היא חשבה על אותו הדבר , חלמה איך תמצא סוף סוף אהבה, איך
יגיע בסוף הבחור שיוציא אותה מהאדישות ויראה לה מה המשמעות של
המילה אהבה. אותה המילה שנשמעת לה כל כך רחוקה, כל כך בלתי
אפשרית בשבילה, המילה שכולם מדברים עליה, המילה שאף פעם עוד לא
חשה את טעמה.
היא הייתה בחורה מאוד ביישנית , לא אחת שתלך ותתחיל לדבר עם
בנים, זו לא היא שתיקח את היוזמה, ואם כבר בן היה מתחיל לדבר
איתה הייתה פולטת דברים סתומים וחסרי משמעות אשר לא הראו אפילו
במעט את מי שהייתה באמת, את החוכמה והאינטליגנטיות שלה.
המשמרת נראתה כמו נצח. כבר עברו שלוש שעות אך עדיין לא היה
לחץ, והיא המשיכה בחלומה.
החלום היה תמיד דומה לקודמיו , לעיתים היו משתנים המקום והזמן,
אך העיקרון נשאר זהה. היא חלמה איך סוף סוף מתחיל איתה בחור
מקסים, בחלום של אותו היום היא ראתה קבוצת בחורים צעירים, בצבא
אולי קצת יותר, הם התיישבו באחד השולחנות שלה, מפריחים את
שעמומה, לאורך כל הערב הם ישבו וצחקו איתה, שאלו לשמה ואפילו
בת כמה ואם יש לה חבר ומה היא עושה בחיים. היא שמה לב שבתוך
החבורה הזאת יש אחד, הכי נחמד אליה, שכל הערב לא הפסיק להסתכל
לעברה. היא לא יחסה למבטים שלו שום חשיבות מיוחדת, חשבה שהוא
סתם בוהה לעברה או אולי סקרן לגבייה.
היא המשיכה לעבוד במרץ, השעה הייתה כבר מאוד מאוחרת, איך שהזמן
רץ שעסוקים...באחד מרגעי ההפוגה שהיו לה היא עמדה כדי לנוח,
עמדה כדי לקחת מעט אויר ולהירגע, ולפתע שמה לב שהבחור הנחמד
מהשולחן מתקרב לעברה, דוחף פתק לידיה וממשיך לכיוון השירותים.
היא דחפה את הפתק  לכיסה בלי ליחס לו  שום חשיבות מפני שבאותו
הרגע קראו לה מהבר, ההזמנה שלה הייתה מוכנה. היא לגמרי שכחה
מהפתק ועד לסוף המשמרת, כאשר הורידה את הסינור  ורוקנה את
הכיסים לא פתחה אותו כלל. כאשר הבחינה בו שוב ופתחה אותו היא
ראתה שם שם ומספר טלפון, לפתע חיוך ענקי עלה על פנייה.
היא שמעה מישהו קורא בשמה מרחוק, והקיצה מהחלום המתוק שלה.
הערב נעשה עמוס והייתה המון עבודה, וכבר לא היה לה זמן לשוב אל
חלומותיה, עבודה עבודה ורק עבודה.
המשמרת הסתיימה, כמו כל משמרת לפנייה, בלי שום דבר חריג, בלי
אף נער שמצא חן בעיניה, בלי אף בחור שיראה לה מהי משמעות
האהבה, סתם עוד משמרת מעייפת.
היא חזרה לבייתה, ולמרות העייפות הרבה הדליקה את המחשב, נכנסת
אל תוך העולם הוירטואלי, שם יכלה לבחור מי היא רוצה להיות, מה
היא רוצה שיחשבו עלייה, בוחרת לחשוף רק מה שרוצה שידעו , עולם
שבו אין כללים ברורים, עולם ללא חוקים. העולם שבו כל מעטפת
הביישנות התנפצה, העולם שבו יכלה להיות מי שהוא באמת, בלי
לחשוב מה יגידו ומה יחשבו.