לילה אחד, בשדה תעופה הומה אדם, היא הבינה שהגיעה יותר מדי
מוקדם.
בחנות הספרים מצאה לעצמה איזה ספר מותח.
ובמעדנייה, קנתה שקית עוגיות מדיפות ריח.
חיפשה לה מקום לשבת בו כמה שעות עד הטיסה,
מצאה פינה והתיישבה והכרטיס בכיסה.
היא הייתה מאוד מרוכזת בספר שבידה,
כשבזווית עינה הבחינה, בגבר שהתיישב לידה,
היא לא הייתה משגיחה בו כלל, אבל בחוצפתו העז המנוול, לשלוח
יד.
הזר שלח יד אל שקית העוגיות שביניהם הייתה מונחת,
וככה, בלי בושה, הרשה לעצמו עוגיות לקחת.
היא החליטה להתעלם מהחוצפה והגסות.
לא לעשות סקנדל, אולי תיפסק העזות.
וכך היא נשנשה, בעודה מביטה בשעון שעל הקיר,
וגנב העוגיות מחסל לה את המלאי בקצב מהיר.
על כל עוגיה שהוא לקח, היא גם לקחה אחת לפה.
חושבת לעצמה: בטח הבוטה יבקש גם כוס קפה...
כשנשארה רק עוגיה אחת, היא תהתה מה יעשה עכשיו,
והוא ביד רועדת חיוך מבויש על פניו,
לקח את העוגיה האחרונה וחילק אותה לשניים,
חצי הוא הציע לה בעוד החצי השני, כבר היה לו בין השיניים.
בעצבנות גוברת ועם מחצית עוגיה בידה,
חשבה איך הגנב החצוף אפילו לא אמר תודה.
כשהוכרז בקול שהגיע מועד הטיסה, חשה הקלה,
אספה את חפציה ולעבר שער היציאה התנהלה.
בלי להסתכל אחורה על גנב העוגיות וגסותו המעצבנת,
הלכה במהירות, קדימה מתבוננת.
היא עלתה למטוס וצנחה אל מושבה,
והחליטה לחזור אל הספר שאת ליבה שבה.
בעודה מפשפשת בתיק אחר הספר, בידיה תפסה שקית עוגיות מלאה,
מול עיניה ההמומות, למרבה ההפתעה,
היא הבינה איך לא - העוגיות שאכלה קודם היו שלו!
הוא חלק אותן עימה ולא אמר לה די,
ולדאבונה להתנצל כבר מאוחר מדי.
בעצב היא הבינה שהגסות הייתה שלה - היא הגנב,
היא זאת שאכלה עוגיות מבחור נחמד ועניו.
כמה פעמים בחיינו אנחנו לגמרי בטוחים כי אנחנו יודעים משהו
בודאות מלאה, ואז מגלים, מאוחר יותר או מאוחר מדי שמה שהאמנו
בו, שמה שחשבנו שהוא האמת הצרופה, בעצם איננו כך.
לא הכל בחיים זה שחור או לבן, יש גוונים של אפור.
כדאי תמיד לשמור על לב פתוח ותמיד לשאול את עצמנו האם אנחנו לא
אוכלים את העוגיות של מישהו אחר?
() הערה: סיפור זה הוא סיפור בני-עקיביסטי ידוע (לא יודע מה
המקור),
אני בסה"כ שיכתבתי אותו...
תודה. |