הוא ידע מה שהיא לא, הוא אהב כמו שהיא אהבה.
הוא הפסיק לחיות והיא המשיכה...

הוא ישב על האדמה החמה מאור השמש, היא עמדה. הוא הסתכל עליה
למרות שהיסתנוור. מרחוק נשמעו גלים מתנפצים על השובר, קולות של
מכוניות נוסעות, של ציפורים נודדות. מקרוב נשמע רעש העצים
המתנודדים ברוח, והנשימות שלה. הוא ידע את זה, בגלל זה הוא
כאן, כדי לספר לה. הוא תמיד אהב מקומות רומנטיים. גם בפגישה
הראשונה שלהם הם היו במקום הזה, במקום הזה פה על ההר. הוא הציע
לה להתחתן איתו. היא ראתה את החולשה שהיתה על פניו, הוא ראה את
העצב שיהיה על פניה. הוא אמר לה אבל לא יצא לו הגה מהפה.
היא, בינתיים, התישבה על האדמה החמה מאור השמש. הוא בחן אותה
כשהיא נעמדה, היא בחנה אותו כשהוא ישב.
הוא אמר לה: "את יודעת שאני אוהב אותך, את יודעת שאת היחידה
בשבילי בכל העולם, אבל מה לעשות, התוצאות היו חיוביות..."
הוא לא היה מסוגל להמשיך אבל הוא היה חייב. הוא כבר ראה את
המתח המצטבר על פניה הלבנות.
"אני חולה סרטן...", הוא רצה להמשיך אבל שיעול אדיר הפריע לו.
הוא נעמד ואמר: "זה גידול ממאיר, מתוקה, הרופאים אמרו שנשארו
לי חודש..."
אחרי חודשיים היא חזרה למקום הזה. היא הריחה את הריח שלו והיא
ידעה שהוא לא הלך...


היא ידעה שהוא מתגעגע...