במוצאי החג אבא עשה הבדלה על כוס מיץ ענבים.
נכנסתי לחדר הקטן והחלפתי את בגדי החג בבגדים של יום חול.
כשיצאתי מהבית, אבא ומאיר עסקו בפירוק הסוכה שעמדה כל ימי החג
על יד הבית בקיבוץ. הלכתי לסוכה של סבא שמואל, שנמצאת לא רחוק.
חושך שרר בסוכה, ניגשתי לקיר הבית והדלקתי את האור. נכנסתי
פנימה והתחלתי להסיר את הקישוטים. הוצאתי את סיכות הביטחון
מתמונות האושפיזין, הורדתי את שרשראות הנייר הצבעוניות. התרתי
את הקשרים בחוטי הניילון שחיברו את הרימונים היפים שסבא הביא
מהעץ שצומח על יד המתפרה שבה עבדה סבתא שושנה. סבא סיפר שסבתא
תפרה לרימונים עטיפות מנייר עיתון, ואבא אמר שבעונה הבאה הוא
ידאג לשקיות נייר חומות. פתחתי את הקשרים שחיברו את הוילונות
ואת בד היוטה לשלד הסוכה.
מתוך הבית, נשמעו צפצופי החדשות של השעה שבע. סבא לא מוותר על
שום הזדמנות להתעדכן במה שקורה בארץ, ובוודאי משהו התחדש לאחר
עשרים וחמש שעות ללא רדיו.
בשבע וחמישה סבא הגיע ואמר שאין מה למהר, שהוא הולך למשה לכמה
רגעים ושתכף יחזור.
בינתיים, אבא ומאיר הגיעו לעזור. משכנו את הסכך אל הדשא, והם
גררו את כפות התמרים היבשות אל אחת מעגלות האיסוף.
סבתא יצאה והחלה לקפל את הבדים ולהכניס את הקישוטים לקופסאות
קרטון.
כשסבא חזר, רק שלד הסוכה עוד עמד. סבתא קיפלה את הוילון האחרון
והכניסה אותו לארגז.
סבא החל לטפס על הסולם כדי להסיר את הנורות, וכמעט נפל.
אבא של אפרת הגיע וביחד פרקנו את שלד הסוכה. את המוטות והקרשים
הנחנו בצד הבית של סבא וסבתא, ואת הקישוטים הדהויים והישנים
נתנו לחיה השכנה שעברה על המדרכה בדרך לזרוק אשפה.
העמסנו את השולחן ושני כסאות מחדר האוכל על עגלת היד. סבא משך,
ואני החזקתי ברגלי השולחן והלכתי אחריו עד המתפרה, שם החזרנו
את השולחן למקומו במרפסת.
על הדשא על יד הבית של סבא וסבתא נשארה רק מסגרת מלבנית של דשא
שהצהיב.
לפרק את הסוכה, כמעט כמו לפרק את המשפחה - בשנה הבאה אקים אחת
חדשה.