''תעצמי עיניים. תפתחי את הפה. עכשיו תוציאי לשון ותגידי אה.
יפה מאוד'', אמר הרופא וטפטף על לשונה טיפה ורדרדה-שקופה.
''מממ... נעים'', אמרה עדן.
''אז את מתחילה להרגיש את זה?''
''כן, זה מעולה. לא דמיינתי שזה יהיה כל כך טעים. מעביר בי
זרמים כאלה. בא לי עוד אחת. אפשר?"
''לא, הטיפול מוגבל רק לפעם בחודש. אבל אל תדאגי, הטיפה שנתתי
לך מספיקה לחודש וחצי. אנחנו מחדשים את הטיפול פעם בחודש על
מנת להבטיח את עצמנו. את יודעת, קיימים מקרים יותר קשים משלך.
אי-אפשר לדעת אם השפעת החומר באמת מספיקה להם ליותר מחודש.''
''כן, אני יודעת. כנראה שבאמת יש לי קצת מזל שהמצב שלי עוד
'בסדר' יחסית. תודה רבה, דוקטור.''
''אין בעד מה. ניפגש בעוד חודש.''
''אה, דוקטור, רציתי לשאול אותך לגבי תופעות לוואי. יש
כאלה?''
''רק רצון מאוד חזק לתת לאחרים ולקבל חזרה, אם אפשר לקרוא לזה
תופעת לוואי.''
''אה, זה בסדר גמור, רק רציתי להיות בטוחה שלא יהיו לי הפתעות.
להתראות, דוקטור!''
''להתראות. תרגישי טוב.''
עדן באמת הרגישה טוב. למעשה, היא הרגישה מצוין, פשוט מעולה.
היא הייתה חייבת לחלוק את ההרגשה הזו עם חווה, חברתה הטובה
ביותר.
''הלו?''
''היי חווה, מה שלומך?''
''עדן! הכול בסדר, מותק, מה איתך?''
''אז זהו, שאצלי כבר לא רק 'בסדר'. אצלי הרבה יותר מבסדר. אצלי
מעולה, נהדר, נפלא. יותר מזה, מדהים!''
''אני שמחה לשמוע שאת מאושרת. קרה משהו מיוחד?''
''עשיתי את זה סוף סוף.''
''את מה?''
''לקחתי טיפת אהבה.''
''טיפת מה?''
''טיפת אהבה, זה הטיפול החדשני הזה שסיפרתי לך עליו.''
''באמת?! משוגעת אחת! זה לא מסוכן? כולם היום מדברים על זה שזה
מאוד לא בריא.''
''אוי, זה שטויות. אין להם מושג על מה הם מדברים. זה הכול עשוי
מחומרים טבעיים בלבד, וגם אין לזה תופעות לוואי. אפילו הדוקטור
אמר. את חייבת לנסות את זה, חווה, את פשוט חייבת. לא תאמיני
איך זה יגרום לך להרגיש.''
''זה מאוד יקר, לא? טוב, את יכולה להרשות את זה לעצמך.''
''אני מוכנה לשלם עלייך רק בשביל שתהיי מאושרת ביחד איתי. חוץ
מזה, שמעתי שיש להם עכשיו תכנית מוזלת לחברי קופת חולים מושלם.
מה אכפת לך? תנסי. אם זה לא יועיל זה לא יזיק. ואני אומרת לך
כבר מעכשיו, זה רק יועיל. תסמכי עליי.''
''את יודעת שאני סומכת רק עלייך, עדן.''
''ברור שאני יודעת את זה. את יודעת שגם אני סומכת רק עלייך.
למרות מה שעשית לי אז.''
''אני יודעת, אני יודעת. את לא צריכה להזכיר את זה כל פעם
מחדש.''
''את מה להזכיר? את הבגידה הנוראית ההיא? מי זוכר את זה בכלל?
מי זוכר את זה שהייתי מאוהבת בך כל כך. נתתי לך הכול ואת הלכת
איתה.''
''עדן, תעזבי את זה כבר. זה היה לפני שבע שנים.''
''טוב, בסדר. מבטיחה לא להזכיר את זה שוב. את יודעת שאני הרבה
יותר אוהבת את זה שאנחנו חברות מאשר מאהבות.''
''מאהבות? אל תהיי כל כך דרמטית. היינו ביחד רק חצי שנה. טוב,
זה לא חשוב עכשיו. תאמרי לי מה את מרגישה אחרי שלקחת את הדבר
הזה. איך אמרת שקוראים לזה? תרופת אהבה?''
''טיפה, לא תרופה. טיפת אהבה. זאת ההרגשה הכי טובה בעולם.
אפילו יותר טובה מאורגזמה.''
''יותר טוב מאורגזמה? טוב, עכשיו את בטוח צוחקת עליי.''
''תשתקי רגע ותקשיבי, טוב? אלה זרמים מאוד מאוד נעימים שעוברים
לך בכל הגוף. כן, בכל הגוף, מכף רגל ועד ראש. הם באים בגלים.
זה מעורר לך את כל החושים, את קצות העצבים של העור. את מתחילה
לחוש חמימות נעימה שמתגנבת לך לאיזור החזה, ללב אם תרצי,
הנשימות שלך הופכות ליותר ויותר ארוכות, עמוקות. את מרגישה את
הדם זורם בתוכך בעונג. את מתענגת על החיים.''
''מממ... עכשיו התחלת לעשות לי חשק. את יודעת כמה זמן כבר לא
הרגשתי ככה?''
שבע שנים שהיא לא הרגישה ככה. מאז שנפרדה מעדן. מאז שעשתה את
הטעות הגדולה של חייה. חווה ועדן נפגשו בחוג ללימודי
פסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. שתיהן היו אז בנות 25. חווה,
שהייתה הרצינית והבוגרת מבין שתיהן, הייתה בשנה ג' - ועדן,
שחיפשה את עצמה במשך שלוש שנים במזרח ובדרום אמריקה, רק התחילה
אז את שנה א' של התואר הראשון. אבל לחווה לא היה ספק שעדן
תסיים את לימודיה בהצטיינות יתרה, בזכות מוחה המבריק. ואכן כך
היה. כעת סיימה עדן בהצטיינות את התואר השני והייתה
לפסיכולוגית יוקרתית ומבוקשת. עדן היא פסיכולוגית קלינית וחווה
היא פסיכולוגית אירגונית.
עד היום חווה מושכת את תחושת ההתלהבות הפנימית שהרגישה בתוכה
ברגע שראתה את עדן, פרפר חופשי ששבה את לבה. הן השלימו אחת את
השנייה. חווה מצאה בעדן את כל מה שהיה חסר לה בעצמה: התלהבות,
חיות, ילדותיות, מתיקות. ואילו עדן אהבה את התמיכה והיציבות של
חווה בחייה. חווה הייתה כל כך מאוהבת בעדן. אבל היא לא הראתה
זאת. היא הייתה קרה אליה. מבחוץ זה היה נראה כאילו הייתה שם רק
בשביל הסקס. ואכן, כשהן התעלסו ביחד חומותיה של חווה היו
מתמוטטות והיא נסחפה אל תוך גופה המושלם והמפתה של עדן. גוף
שהיה כל כך צעיר, חלק ורך. כמו תינוקת.
עדן, לעומתה, הביעה את רגשותיה העזים בכל רגע נתון. היא הפכה
לתלויה לגמרי בחווה, שהפכה למרכז חייה. לא הפריע לה שחווה
התנהגה בקור, בקיפאון. הספיק לה רק להסתכל בעיניה על מנת לחוש
את אש האהבה שבוערת בתוכה. רק היא שמה לב לכך שבכל פעם שהביטה
בעיניה של חווה, לחייה היו מקבלות את הגוון העז של השני, וידעה
שהיא מרגישה עצמה בוערת מבפנים.
אבל הכול הופר כשחווה עשתה את הטעות ההיא. טעות שהיא משלמת
עליה מחיר כבד עד היום הזה ממש. איך יכלה לטעות? איך? הרי היא
הייתה מטורפת על עדן. איך היא הרשתה לעצמה? אה, כן, היא נזכרת.
זו טעות שנבעה מתחושת ניצול. אמנם תחושה מוטעת, אבל תחושה
כואבת. היא הייתה בטוחה שעדן היא זו שבוגדת בה. עדן הייתה כל
כך משוחררת וחסרת מעצורים. כל לילה הייתה חוגגת במסיבה אחרת.
נצמדת בריקודים סוערים ופרועים לנשים אחרות, נשים מפתות,
מתגרות. לחווה לא היה כל ספק שהיא בוגדת בה. תחושת הניצול פגעה
בכבודה העצמי שכל כך חשוב היה לה לשמור עליו. חשוב יותר מאהבת
אמת. ובלילה ההוא, כשהייתה שתויה לחלוטין, הלכה שבי אחר גאוותה
הפגועה, נכנעה לפיתוי להחזיר לעצמה את כבודה האבוד.
אבל בלילה ההוא היא לא זכתה בכבוד. בלילה ההוא היא רק הפסידה.
היא ידעה שזה נגמר ביניהן ברגע שעדן נכנסה לחדר השינה שלהן
ותפסה אותה מקיימת יחסים עם שותפתה למחקר.
עדן, כמו דראמה קווין אמיתית, צעקה, השתוללה וכמובן בכתה. חווה
לא יכלה לשאת את העובדה שהיא גרמה לה כאב. עדן לא הייתה מוכנה
לתת לה עוד סיכוי. היא הרי הסירה את כל המחסומים שלה בפני חווה
וזה היה הגמול שקיבלה חזרה. לאחר מכן התברר לחווה שכל זה היה
לשווא ושעדן אפילו לא העלתה במוחה את האפשרות לבגוד בה. היא
בסך הכול רצתה להנות מהחיים וידעה שחווה לא אוהבת לצאת כל כך
הרבה למקומות סוערים וגועשים ולא רצתה להכריח אותה לבוא איתה
ולהיכנס לוויכוחים מיותרים. חווה הייתה יותר מדי חשובה לה.
חווה התמוטטה מבפנים. כל מה שרצתה היה רק לחבק את עדן ולתת לה
שוב לבטוח בה. אבל זה לא קרה. לפחות לא כמו שדמיינה זאת. עדן
הייתה זו שהציעה שיישארו חברות, ידידות. ידידות - המילה הזו
חדרה כמו סכין חדה לתוככי חווה. זה מה שהיא רואה בה עכשיו? רק
ידידה. אלוהים, למה היא גרמה? אבל לא נותרה לה ברירה אלא
להסכים, כיוון שלא יכלה לוותר על כל צליל מקולה, על כל מגע של
עורה, ריח הגוף של עדן שלה. עדן שהייתה שלה.
וכך, במשך שבע שנים הן חיו אחת בצלה של השנייה. חברות נפש,
ידידות. ובמשך כל אותן שבע שנים לא הרפתה חווה מהמחשבות
הממכרות אודות עדן. ולעדן אל היה מושג שכל זה קורה בתוכה. לעדן
היה קל יותר להשלים עם המצב ולעבור הלאה, אם אפשר לקרוא לזה
ככה. כי לאן היא עברה? ללילות אינספור של סטוצים קרים? מפגשים
חוזרים ונשנים עם נשים זרות? לא, היא לא זכתה להתאהב שנית.

''אני רוצה לקחת את זה'', אמרה חווה.
''באמת?''
''כן, באמת. מה את מתפלאת?''
''ולקח לי רק חמש דקות לשכנע אותך?''
חווה רצתה לקחת את טיפת האהבה רק כדי למחוק את ההרגשה שחזרה
אליה עכשיו בבום ענק. ''כן, פעם אחת אני אראה לך שגם אני יודעת
להשתחרר קצת.''
''או-קיי. אין בעיה. אני אסדר בשבילך הכול, את לא צריכה לדאוג
לכלום''. עדן חשבה לעצמה שזה נפלא שגם חווה תחווה את ההרגשה
המדהימה הזו. לא יזיק לה להיות קצת מאושרת. תמיד היא נראית
מיואשת ממשהו לא נודע. כמה שהן היו קרובות, תמיד היה נדמה לה
שחווה מסתירה ממנה משהו אחד גדול וחשוב.

עדן דפקה על דלת הכניסה. הדלת נפתחה.
''היי'', אמרה חווה.
''היי, מותק''. נשיקה על הלחי.
''הבאת את זה?''
''כן. יש לך מזל שלא תפסו אותי.''
''אני באמת לא מבינה למה צריך השגחת רופא בשביל הדבר הזה.''
''זה מוצר חדשני, אנחנו עדיין נחשבים לקבוצת ביקורת.''
''אז איך בדיוק לוקחים את זה?''
''תשבי על המיטה''. חווה התיישבה על המיטה. היה לה כל כך טוב
שעדן קרובה אליה. ''עכשיו תעצמי עיניים.''
''מה לעצום עיניים? את רוצה להגיד לי שאם אני אקח את זה
בעיניים פקוחות זה לא יעבוד עליי?''
''אוי, נו באמת, אני לא יודעת את כל הדברים האלה. ככה הדוקטור
נתן לי. מה את רוצה ממני?''
''כלום, כלום. תגידי, זה לא איזה סוג של פרוזאק?''
''אם לפרוזאק הייתה השפעה כזו, מזמן היו מוציאים אותו מחוץ
לחוק. תיכף תביני.''
''טוב, מה שתגידי. עד שלא ארגיש את זה בעצמי אני עדיין סקפטית.
אה, שכחתי להגדי לך, יש לי תנאי אחד לנושא.''
''מה?''
''שנשכב ביחד.''
''מה?!''
''מה ששמעת. אם את רוצה שאני אקח ביחד איתך את הטיפה, תשכבי
איתי.''
''את יודעת מה? אני מסכימה. אני אעשה הכול כדי לראות אותך שוב
מאושרת. עכשיו תעצמי עיניים. יופי. תפתחי פה גדול, תוציאי לשון
ותגידי אה. אל תצחקי. נו, זה באמת מה שהרופא אמר לעשות.''
''אההה...''
''נו, איך את מרגישה?''
''אני רוצה לשכב איתך.''
''וחוץ מזה?''
''אני רוצה שגם את תקחי.''
''או-קיי, אני לוקחת.''
עיניים עצומות, שפתיים נפגשות, לשונות רטובות, סחף חושים. עונג
גדול. סיפוק.
''נו, אז איך את מרגישה עכשיו? את מרגישה שיש לך טיפת אהבה?''
''לא ממש'', ענתה לה חווה.
''אז מה את כן מרגישה?''
''שיש לי ים של אהבה.''
עדן חייכה חיוך מתוק. שתיהן נרדמו מחובקות, מחויכות ומלאות
באינסוף טיפות של אהבה. כזו שנמשכת גם לאחר חודש. כזו שלא
נכבית לעולם.