תמר, רק אתמול ראיתיך ולמרות שנדמה לי שזו לא הפעם הראשונה,
כבר אני מדמיין אותך בכל פעולה שאעשה, בכל מקום שאהיה, את איתי
בכל חוויה ורגש שאחווה, עושה לי טוב לתאר "איך ביחד שנינו
נזדקן".
תביני תמר, כששלום שר "בסוף אמצא אותך" אני שר עלייך כשיר
מקביל - אני כבר מצאתי. את לא מבינה מה שאני מרגיש, אבל זה
בעצם מה שכולם אומרים. שלום ממשיך: "כמו הירח לחלון - את
מתאימה לי" ואני אומר שכמו השמש ליום את מתאימה לי, אפילו כמו
הנשמה לגוף. את לא יודעת כמה את זהה לכליל הפנטזיה שלי. "את
יפה, מקסימה, מתוקה לי... מבינה, חכמה, את מצחיקה לי" שלום
מפזז תיאורים ואני חושב שאלו אולי תכונותיה של אחותך הקטנה,
אבל את הרבה יותר מכל אלו.
מאיר לא יודע למי להודות שיש לו את נגה שלו, לי אפילו אין אותך
ואני כבר מחפש למי להודות ומי אשם ביופי השליו הזה, המקפיא
הזה, הממכר הזה, המרטיט כל מיתר וכל קול.
תמר, אין הרבה שירי אהבה עבריים המספרים על בחורה אחת ספציפית,
הם תמיד מתחבאים מאחורי תיאורים מופשטים של נשים ואהבה, או שהם
מספרים את הסיפור מצד שלישי, כאילו הם אף פעם לא נפלו ברשתי
האהבה, לדעתי יש בזה מן הבזות לאותם אלו שכן נפלו לכישוף. אבל
עלייך, תמר, כבר כתבתי שלושה שירים שונים וכל זה בתוך יומיים
מאותו יום שראיתיך לראשונה.
עד היום תמר, ואני יכול להישבע לך בדבר הזה, כולן לא היו
בשבילי אלא זוהר חד פעמי, "זוהר עניו של השכמה ברחוב כפרי" או
יותר נכון כמו שמאיר הטיב לומר "ניצנוץ של אור". זה היה סתם
משחק. שילוב של תפאורה ואיזה חשק מדגדג באותו הזמן ואז הייתי
שולף בקלות ובלי מבחנים מיוחדים איזו נערה שגם בא לה השילוב
הזה ואם לא היה בא לה - הייתי מביא לה אותו. דרך דיבורים
קבועים הייתי זורם למתחת חולצתה והיא בטח חשבה באותו הזמן,
שהיא האחת והיחידה. אבל אני אומר לך תמר, הן היו סתם שעשוע,
סתם עוד אובייקטים שממלאים את סיפוקי כמו ארטיק באמצע הקיץ או
דיסקמן בנסיעה ארוכה. את האחת והיחידה ולך אפילו לא בדקתי את
סוג סוגר החזייה אף פעם. עדיין לא.
חלפי כתב את מה שנחשב כשיר האהבה הטהור ביותר: "אך למי שתהיי,
חייו מלאי שיר", אבל אני אומר שאפשר להגיד את זה על הרבה נשים,
שאת חלקן אפילו זכיתי להכיר, אבל לך יותר מתאים "כי סערת עליי"
ואכן תמר, בין אם תתני לי להיות לצידך ובין אם לא "לנצח
אנגנך". כמו חילוני שחזר בתשובה ופתאום הבין שהכל משחק, שכולם
סתמיים, שהכל הבל לעומת הקדוש ברוך הוא - הדבר האמיתי והנכון
היחיד.
תמר, אני לא צריך שתהיה לי אם וגם לא אחות, כאלו יש לי מספיק,
והן טובות. אבל ממך אני מצפה למשהו אחר... אם עוזבת בשלב
מסויים ולאחות יש את חייה שלה. ממך תמר, אני מבקש שתתני לי
מקום אצלך בעולם, אצלך ביקום. עד סופו.
איך הבטתי בך מעבר ללהבת האש שבערה מהמדורה, "עיני היו בך
אלומות" וכל כך רציתי להיעלם איתך, ביחד, רק אני ואת, להיעלם
לאלומות.
תמר, כבר התוודתי בפנייך שקטפת אותי, את רוחי, את ליבי ואת כל
שאר רמ"ח אבריי, "רוח סערה שבאה והסעירה את כולי פתאום". עכשיו
תורך. ואם הווידוי שלך לא יראה כמו החצי השני של ווידויי, אני
מבקש ממך לתת לי הזדמנות. נבלה קצת ביחד, נטייל לאורך החוף
בארבע בבוקר, נקים אוהל על גדות הירדן, ננגן ביחד בפארק ואני
מבטיח לך שתהפכי להיות השבויה המאושרת ביותר בעולם.
אני יודע מה את בטח חושבת תמר, מאיפה לעזאזל אני מכיר אותך?!
כמעט ולא החלפנו מילה, ואני מודה - זה בגלל שפחדתי לפשל, פחדתי
לזייף. אבל זה כמו ששלום שר על אותה ילדה שיושבה על סלע ובלי
מילים היא נראת לו מוכרת וקרובה. שלום לא צעק לה "חכי" כשהיא
התחילה ללכת ולהתרחק לקראת רדת השמש, אני לא רוצה לחזור על
אותה טעות. אני לא אהיה חואן ואת לא תהיי אניטה. אני גם לא
רוצה להיות "איש הכמעט".
אני יודע שלהגיד שהיית הדבר הכי יפה שראיתי זה לא אומר הרבה,
כי בטח בשביל עוד רבים אחרים היית הדבר הכי יפה שהם ראו ואולי
עוד יראו. אבל תמר, אני אומר לך, זה היה יותר מסתם יופי
בשבילי, זה חדר, זה לא עצר באישוניי שלא משו ממך, זה חדר בם
ונכנס עמוק פנימה ומילא את כל חלל גופי. זה לא היה משהו שרק
העיניים שימשו ככלי קיבול בשבילו.
תמר, שם, מעבר לבערה שחיממה את כולנו, בין כל השירה והלחן, אני
זיהיתי הרבה יותר מהתלקחות הבהוב של אהבה, אני זיהיתי את החלק
השלם, זה שלא כבה לעולם ואין לו עונות מסוימות שרק בם הוא
מופיע. תמר מאז אותו ערב שירה בצוותא, אני לא מפסיק לעלות את
דמותך לנגדי. את מתלווה קבוע למחשבותיי ודרך אותן תמונות
בודדות, אך ארוכות, אני לומד כל ריס וכל ציפורן וכל שערה שעל
גופך ורק מתאהב בך יותר, עד כמה שזה אפשרי לאהוב יותר ממה
שאהבתי לפני רגע.
תמר, אני מרגיש כמו שברוזה שר: "ואם לא תהיה רק את לעד - כל
חיי אבכה, אשאר לבד", ואני לא רומנטיקן תמר. אני בטח לא מתאהב
כפייתי. את היחידה שהציתה בי אש חמה וזו אפילו לא שאלה האם
להיות בך מאוהב(?). כי תמר, "אחרי הכל את שיר... (ולא בשר
ודם)".