היא מדברת אליו, הוא מדבר דרכה
דמעות מאופקות וחיוכים מזוייפים
והוא מתנצל כשהיא לא מבינה כמה קשה הוא ניסה
כך עברו עשרים שנים
בוהים במסך, במה שנוח כל כך
להסתכל סביב אך לא מסביבם
עולמות נפרדים חולמים באותה מיטה
ארמון סורגים מצדיק בטחונם
מביטים לאחור עם רגשות חרטה
מעלים זכרונות על כל מה שהיה כל כך יפה
ימים שטופי שמש ארוכים
אם אי אפשר להשאר יחד אולי נשאר בשביל הילדים
'יום אחד עוד אברח' היא אומרת
'תתעוררו ולא אהיה כאן יותר'
הוא סותם את אוזניו כשהיא צועקת
אך עדיין הם לא מוכנים לוותר
מה חשוב יותר-
אהבה או בטחון?
והפעם זה תירוץ אחר
שמחליף את המוצא האחרון
מביטים לאחור עם רגשות חרטה
מעלים זכרונות על כל מה שהיה כל כך יפה
ימים שטופי שמש ארוכים
אם אי אפשר להשאר יחד אולי נשאר בשביל שנוכל
להביט לאחור עם רגשות חרטה
נעלה זכרונות על כל מה שהיה כל כך יפה
ימים שטופי שמש ארוכים
אם אי אפשר להשאר אולי נשאר בשביל הילדים |