New Stage - Go To Main Page

דניאל קונסטנטין
/
ארמון סורגים

היא מדברת אליו, הוא מדבר דרכה
דמעות מאופקות וחיוכים מזוייפים
והוא מתנצל כשהיא לא מבינה כמה קשה הוא ניסה
כך עברו עשרים שנים
בוהים במסך, במה שנוח כל כך
להסתכל סביב אך לא מסביבם
עולמות נפרדים חולמים באותה מיטה
ארמון סורגים מצדיק בטחונם

מביטים לאחור עם רגשות חרטה
מעלים זכרונות על כל מה שהיה כל כך יפה
ימים שטופי שמש ארוכים
אם אי אפשר להשאר יחד אולי נשאר בשביל הילדים

'יום אחד עוד אברח' היא אומרת
'תתעוררו ולא אהיה כאן יותר'
הוא סותם את אוזניו כשהיא צועקת
אך עדיין הם לא מוכנים לוותר
מה חשוב יותר-
אהבה או בטחון?
והפעם זה תירוץ אחר
שמחליף את המוצא האחרון

מביטים לאחור עם רגשות חרטה
מעלים זכרונות על כל מה שהיה כל כך יפה
ימים שטופי שמש ארוכים
אם אי אפשר להשאר יחד אולי נשאר בשביל שנוכל
להביט לאחור עם רגשות חרטה
נעלה זכרונות על כל מה שהיה כל כך יפה
ימים שטופי שמש ארוכים
אם אי אפשר להשאר אולי נשאר בשביל הילדים



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 14/11/05 4:42
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דניאל קונסטנטין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה