נאלמת.
אצלי בראש היינו אחד. אצלך היינו כיף של חיבוקים כשקצת רע
מסביב. יכולתי לשמור אותנו טוב טוב בקופסא גדולה ממתכת בתוך
מקרר, אבל את בחרת לשרוף ולאבד. ושוב את נאלמת. כאילו אין לך
מילים בתוך הראש היפה הזה, ואני תוהה כמה באמת האפיל היופי שלך
על היכולת שלי לחשוב בצורה צלולה. את יודעת, הייתי מוכנה להיות
איתך כל החיים. עכשיו זה נראה כאילו זה לא מספיק טוב בשבילך.
ואת היית איתי, היית איתי כמעט כולך, והכמעט עוד חיפש שפתיים
אחרות. יש לי דרכים נוראיות להתנסח עכשיו, אני מנסה שלא לשפוך
רעלים.
נעלמת.
וכל מה שעובר לי בראש עכשיו הוא הרצון שלי לפקוח עיניים. וכמה
שיכולתי להיות עיוורת בגללך, וזה מערער אותי ומטלטל חזק. אם
נפלתי גם אני, כולם יכולים. הייתי בטוחה שאני שמורה היטב, כמו
זוג אוהב בתוך קופסאת מתכת, אבל החום שלך הגיע.
כל מה שכואב עכשיו, מסתכם בדרך בה את שותקת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.