איך זה שהיא מרשה לעצמה לומר לי דברים כאלה?
איך זה שאחרי אתמול, אחרי כל החיבוקים והנשיקות והגעגועים...
איך יכול להיות שהיא ממשיכה לנסות לריב איתי!!! או שאתה תסביר
לי או שהמומחית תסביר לי או לא יודעת מה כי אני נטרפת כבר
ממנה.
בגלל שלא קניתי חלב היא אומרת שאני "לא אוכל להחזיק בית..."
אולי ככה תבין את הרגישות שלי למשפחה העתידית שלי, לילדים
שיהיו לי יום אחד.
כל פעם שרע לה היא ישר תוקפת לכיוון הזה, לכיוון הכי הכי הכי
רגיש.
מה זה הסאדיזם הזה? כי אני מרגישה שהיא ממש נהנית לדחוק אותי
ככה לפינה, לגרום לי להתחיל לגמגם.
ועכשיו שני ההורים שלי דיברו על איזה בחור היפר-אקטיבי שהיה
במטוס ועל איך שאמא שלו לא בסדר שהיא לא שמרה עליו כי הוא הציק
לכל הנוסעים. ואיך שילדים כאלה הם טרחה וממש נזק להורים שלהם.
מי הם?!!?
מי הם לעזאזל להגיד על כל ילד שהוא טרחה?!
הרי את הילדים שלהם בעצמם הם בקושי גידלו אז מה הם יודעים על
ילדים עם צרכים מיוחדים.
בא לי לצרוח, להרוג אותם בעצם. זה כ"כ מחמם אותי. הוא לא
טעות!!!
הבן אדם הזה אוצר, הוא מקסים והוא כ"כ חם למרות שייתכן וזה לא
יראה ככה. הוא בחור עם ראש כ"כ יציב על הכתפיים והסקרנות שלו
באה סה"כ עם טיפה תופעות לוואי.
משגע אותי שהיא גם כ"כ נהנית לראות אותי סובלת מהדברים שהיא
מטיחה בי.
"אל תתקרבי אליו" היא אמרה..."הוא ישן פה?!"
והיא עוד אומרת לאבא שלי "מה נעשה אם היא תסתובב אתו. לך תדע
איזה חתן היא תביא הביתה רק כדי לעצבן אותנו"
אני שונאת אותם על זה. על הראש הצר והדוחה שלהם, על הדעות
הקדומות ועל החוסר סובלנות שלהם כלפיו. הם לא מכירים אותו.
צריך כנראה לפתח חוש לאנשים מסוימים אחרת אתה פשוט לא מצליח
לראות אותם.
אתה רואה אותם אבל לא מצליח לראות את המהות שלהם. לא שאני
מתיימרת לדעת מי המהות של המלאך שלי, פשוט אני מבינה מאיפה
הסקרנות שלו באה ומהם הצרכים שלו. יש לי כ"כ הרבה כבוד אליו
וכ"כ הרבה הבנה וסבלנות שנוצרו בי רק בשבילו.