הטיפות נופלות מריסיו הארוכים, זולגות על פניו היפות ונעצרות
על שפתיים שידעו הרבה אהבה ליל אמש.

קמתי הבוקר בשביל לגלות שאני אוהב אותם. משהו בפוטנציאל של
העדינות הזו להפוך לכל כך הרבה כח, מושך אותי.
אני אוהב אותם. ופתאום הכל מתחבר.

עוד יום של עבודה.
הזמנה נוספת. אננס ופפרוני. מה זה השילוב המגעיל הזה?
יעלי מושיטה לי את המגש בחיוך ושולחת אותי בנפנוף יד לדרכי
השרבית, בעוד היא יושבת בחדר הממוזג...
-"פיצה דוט, שלום... כן... כל תוספת שני שקלים... רק רגע
בבקשה..."
-"פיצה דוט שלום... תגיד לי... אני נראית לך המזכירה שלו?!"
היא חוסמת את השפורפרת עם היד, ומשחררת צעקה רגע לפני שאני
יוצא מהדלת,
"עומר, תגיד לחבר האדיוט שלך שיפסיק להטריד אותי, ותפתח את
הפלאפון, למה הוא מנסה להשיג אותך כבר חצי שעה..."

על הווספה, תוך כדי שאני דוהר ברחובות תל אביב, אני מושיט יד
אל הפלאפון שבכיס, ונעצר ברמזור לקרוא את שעל הצג - "חמש שיחות
שלא נענו". מחזיר לכיס.