נשכבתי על הדשא, בחצר בייתי.
בוהה בשמים-בעננים.
נזכרת, בילדות שלי, לפני 20 שנה.
כשהייתי בערך בת 13, הייתי נשכבת עם חברות על הדשא, מסתכלות על
השמיים- על העננים, חושבות על צורות.
היינו תמיד באותו ראש, חושבות על אותה צורה לכל ענן.
עכשיו אני בת 33 עם בעל וילדים, את החברות הטובות שלי מהילדות
לא ראיתי כבר בערך 10 שנים.
אחרי הצבא- דרכינו נפרדו.
היינו שכנות, גרנו באותו אזור, אבל אחרי הצבא, כל אחת פנתה
לכיוון אחר, אחת הלכה ללמוד, אחת טסה לטיול תרמילים, אחת עברה
דירה, וככה דרכינו נפרדו.
מאז...
לא נפגשנו בכלל...

ואני שוכבת לי על הדשא....
מסתכלת על העננים...
נזכרת בהן, חושבת מה בדיוק הן היו אומרות עכשיו- על הענן
הספציפי שאני מסתכלת עליו...
נזכרת בילדות שלי...
חושבת מה הן בטח עושות ברגעים אלה ממש...
מה לגבי משפחה? בעל? ילדים?...
בחתונות לא נפגשנו, משום מה לא הצלחנו אף פעם למצוא אחת את
השניה...

ואני שוכבת לי על הדשא...
מסתכלת על העננים...