ואיך כשהלכת לא זעקתי
לא זלגו הדמעות מעיניי?
האם זה ליבי שאמר לי
או שהייתה זו בגידת מילותיי?

ומדוע אחרייך רדפתי,
להחזיר לך ציוד אחרון?
רק זוג אדום של גרביים
שנשכח במגירה בארון.

פזמון:
סעי לך לשלום אהובתי,
קדימה, אל תביטי לאחור.
זו לא את, זה אני,
גבר שאיבד את האור.
חנוט עד צוואר בקסמייך
שינקו בשקיקה את דמותי.
שובר את העול, מתפכח,
נושם לרווחה את חירותי.

בקשה אחרונה אז הייתה לי
לשאת חפצייך לתחנת העץ.
להמתין איתך שם בשקט
ובחיוך שימתיק  את הקץ.

נסגרו הדלתות ונסעת לך,
אל חיים חדשים של חידה.
גם מבט אחרון לא זרקת בי,
ברגעים ראשונים של פרידה.

פזמון:
סעי לך לשלום,אהובתי,
קדימה, אל תביטי לאחור.
זו לא את, זה אני
גבר שאיבד את האור.
חנוט עד צוואר בקסמיך
שינקו בשקיקה את דמותי.
שובר את העול מתפכח
נושם לרווחה חירותי.