נכנסת לי לחיים
לפתע פתאום,
כמו קרן אור שמאירה את חיי.
הבטת בי בזוג עיניים כחולות כמו ים,
התקרבת אלי ולחשת באוזני -
תתקשרי אלי,
והנחת מפית מקופלת על שולחני.
לא האמנתי שמשהו יקרה,
נראית לי כמו חלום שלא רציתי להתעורר ממנו לעולם.
התקשרתי אלייך וקולי רעד.
אמרת לי שאני הדבר היפה ביותר שראית מימיך.
קבענו להפגש בביתי.
לבשתי את השמלה השחורה החדשה
עם המחשוף הגדול,
נעלי עקב והשיער נופל על הכתפיים,
כל שיערה במקום הנכון.
הפעמון מצלצל,
אני פותחת את הדלת
ואת עומדת מולי.
יפייפיה שכמוך.
התקרבת אלי ונשקת לי.
גופי רעד.
התחלת לגעת בי
וצמרמורות חלפו בי.
אמרת שאת אוהבת
ופרפרים חגגו בביטני.
הלכנו ביחד בדרך מלאת שושנים,
ולמחרת,
כך לפתע פתאום,
נעלמת מחיי.
כמו רוח סערה חלפת כלא היית.
המפית הושלחה לפח,
החלום נגמר.
אני יושבת על המיטה שנראית פתאום כל כך גדולה וריקה
וחושבת עלייך,
ועוד דמעה נושרת מעיניי.
תמונתך חרוטה בראשי,
קולך מצלצל באוזני.
טעם שפתייך אותי לא מרפה,
ליבי מתמלא געגועים.
געגועים זה מן חוט שקושר שני אנשים,
וכשמתרחקים
החוט נמתח וזה בכלל לא נעים.